יום רביעי היה לקרמיט יום הולדת- היא בת 30. היא רצתה שבבוקר אני אבוא לטייל איתה בכותל וברובע היהודי. ובערב אצא איתה למסעדה כלשהי. התכנון שלה היה שנהיה רק שתינו וליבי טיפה נחמץ: אני יודעת מה זה שאת מגיעה לשלב בו אין לך חברים בכלל שיבלו איתך את יום ההולדת שלך. (רוב חיי היו ככה, דברים טיפה השתנו כשהגעתי לי-ם).
הסתובבנו בשוק של העיר העתיקה- ראינו דוכן עם צמידים מדהימים. אבל אני שכחתי להוציא כסף כך שיכלתי רק להסתכל עליהם.
בהסתובבות שלנו הגענו לרובע הנוצרי ואני התלהבתי. כ"כ הרבה שנים של לימודיי אמנות וסוף סוף אני אוכל לראות את כנסיית הקבר. הסתובבנו בתוכה ואני צילמתי את האיקונות ואת המאמינים ברלקוויות. אני יודעת שאסור לי לזלזל, אבל הם מאמינים שדברים קורים בזה שהם נוגעים בפסל..
אחרי שיצאנו כל מיני פלשתינאים "חביבים" עזרו לנו למצוא את הדרך במבוך של העיר העתיקה וצעקו דברים כמו "יאללה תנובה". הרבה זמן לא שמעתי כעבים טיפשים שמראים את רמת המשכל שלהם, הזכיר לי את התק' שעבדתי בתחנת הדלק. שיהיה.
הגענו לכותל וקרמיט התלהבה נורא מכיפת הזהב, מהמסגד.. לי היה ממש מגניב כי יכלתי להסביר לה דברים שלמדתי בלימודיי הארכ' שלי על האסלאם. נחמד לראות שהדברים לא התעופפו לי מהמוח כמו מסננת.
קראתי כמה פרקי תהילים וביקשתי כמה בקשות אישיות (כהמשך לשיחה עם הבאבייאגה) וצילמתי את האבנים. דווקא הרגשתי לא רע כשיצאתי משם.
אח"כ, אכלנו ברובע היהודי צ'יפס במחיר מופקע. בעודי אוכלת, נעצר מולי ילד קטן ושאל אותי: "נכון שאת בת דודה של אח של בת דודה דוגמנית? אני הבן שלו"..
חמוד.
זה סוג של אחיין ממדרגה שניה שבא מיבנה לטיול שנתי לי-ם. ילד כ" יפה, שאני שונאת את ההורים שלו. אבא שלו זה הכבשה השחורה בבית משפחת דוגמנית שתמיד הרגיש מקופח. הכי מצחיק שהוא הכי חתיך במשפחה הזו, שהיא באמת יפה. אישתו כוסית לא נורמלית ואני לא יכולה לסבול אותם- אופי מחורבן.
כשנפרדתי מקרמיט פגשתי את אהובי והלכנו להסתובב בקניון. אני הגשתי מועמדות לעבודה מסויימת (מקווה שיתקשרו אליי) ואהובי חטף שקשוקה בחיקו..
היה סוריאליסטי.
בערב נפגשנו עם קרמיט וכמה חברות דוסיות שלה בבית קפה כשר למהדרין וכך סגרתי את היום העמוס ארועים שלי.
אם אתם חושבים שאני לא- אז אני כן- אני הולכת להופעה של בלאק אייד פיז היום בערב!!!
כן! כן!
אני הולכת להופעה ויהיה מוי כיף!
שבוע טוב לכולם, חג שמח וחודש מרגש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
