כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

אני מניחה שזה פוסט ישיר לפוסט הקודם. נראה כמה אני אוכל לכתוב אותו כמו שצריך.

בכלל, ארבעת המשפטים האחרונים נראים תלושים משאר הפוסט. זה מה שקורה כשרצף המחשבה נקטע. הייתי צריכה להשלים את הכתיבה כי זה היה דווקא חשוב לי ורק אח"כ ללכת להתבהם עם האמריקאית.

קרמיט כותבת שירים.

ערן אמר שהוא ילחין אותם ואני אוכל לשיר אותם. אולי אני אוכל להיות כמו איה כורם ולהוציאת תקליט. אבל אני בניגוד לאיה, לא באה ממשפחה ששוחה בכסף. מה זה שוחה, צוללת בכסף ויכולה לממן להוציא את האלבום. למה דווקא איה? כי אותה אני מכירה. שרנו ביחד בבי"ס. היינו בלהקה ביחד כשהיא קיבלה שיר סולו, כולו לעצמה. את "אורי" של רחל המשוררת. לזכותה אני יכולה לומר שהיא עשתה את זה בצורה נפלאה. מה שאני לא אוהבת זה את סגנון השירה שלה כיום. מתיימר ומתייפייף. למה היא לא יכלה להשאר כמו שהיא הייתה? התפתחות זה דבר מצויין, אבל לא התפתחות פלצנית באדיבות קרן פלס ומירי מסיקה.

אבל, ליצור זה נפלא. תהיתי מה קרה ליצירה שלי. פעם הייתי כותבת פיזמונים (בניגוד לשירים) כולם אמרו שיש לי סגנון ופוטנציאל לא רע בכלל. מעניין למה הפסקתי.. למה הפסיקו לבוא אליי השירים (והמנגינות)..

חשבתי קצת על השיחה שהייתה לי עם האמריקאית שלשום- על דרמות ונירמול במערכת היחסים שלי. דבר שהוביל אותי למחשבה שמיצי ואני בקושי מדברות עכשיו. נכון, היא בקורס דיילות ואמורה לסיים שבוע הבא, לכן אין לה כ"כ זמן. אבל בחשיבה עמוקה יותר, נוכחתי לדעת שהצטמצמות השיחות החלה כשהכרתי את ערן. היא אמרה שאני פאתטית ואני אמרתי לה שהיא מקנאה. היא אמרה שאין מה לדבר איתי יותר, כי הכל בסדר בחיים שלי- בניגוד אליה. בנתיים היא הכירה מישהו והיא איתו כבר קרוב לחודשיים. אבל, שמעתי משולר שהדרמות לא נפסקות, שלא הכל הולך חלק (לדוג: המונדיאל חשוב עבורו יותר ממנה. אני חושבת שהביטוי המדויק שהוא השתמש היה שהכל עניין של סדר עדיפיות בשבילו- אידיוט).

אצלי הכל בסדר.

אין עליות ומורדות עצבניות בקשר שלי עם אהובי (דבר שחוסך המון התקפיי לב וזעם). הכל מסתדר, אתם מבינים- הבית, הלימודים, אפילו קצת העבודה (לפחות שלו). אני יודעת שהמגורים ביחד יהיו אידיאלים ואנחנו נסתדר היטב. כבר עכשיו אנחנו פרקטיקלי חולקים את אותה הדירה. אולי זו הסיבה שיצרתי לעצמי את מה שכתבתי בפוסט הקודם?..

בכל אופן, כמה אני יכולה להתבכיין על מחסור במזומנים ועל מסגרת לוחצת בבנק?

כמה אני יכולה להתבכיין על הסמינריונים שלי ועל עודפי המשקל?

אני יודעת שאני חופרת.

פעם הייתי כזו שדנה והופכת ומגלגלת כל קשר שהיה לי עם מישהו. למה הוא אמר לי ככה, למה התנהגתי ככה ומה יהיו ההשלכות של זה. אמרו לי פעם שאני הבחורה שחושבת הכי הרבה כשזה מגיע לגברים. היום זה כבר לא ככה. קטעים איתי.

אני חושבת שאני אלך לאונ' ללמוד קצת.

יש מחזות יווניים ואפולוגיות של אפלטון שממתינים לי שם.