כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

בעוד ערן מפליג לו למחוזות הטיפשוּת, חשבתי אני שאולי כדאי לכתוב מה באמת היה.

זה לא סוד שהבלוג הזה מתפוגג לו לאיטו. ולו רק בגלל שלכתוב על דוחות חנייה זה לא דבר מעניין כ"כ. יכלתי לכתוב על מה שעובר עליי בבית. אבל, אני לא רוצה לבאס את עצמי.

בשישי שעבר הכנתי ארוחה מעולה. כבד ברוטב בלסמי עם נגיעות של שמנת מתוקה במרינדת יין לבן (נדבוש, אני יודעת שזה לא כשר, השם ישמור ). כל זה נח על מצע של פירה מתובל בבצל ושום לרוב. אכן ארוחה משובחת. יש תמונה, אבל היא גדולה מדיי וערן לא רוצה לעבוד עליה בפוטו שופ. (אני מעלילה עכשיו). יחד עם הארוחה המשובחת הזו היה גם יין לרוב.

התמוגגנו מהאוכל והיין והיינו מאוד מבסוטים מעצמנו.

ערן היה עד כדי כך מרוצה מעצמו, שבאמצע הארוחה הוא אמר לי:

"תתחתני איתי?"

התגובה שלי הייתה: "פחחחחחחח"..

ואז הוא אמר: "ברצינות, רוצה להתחתן איתי?"

ואני עניתי: "כן, כן שמענו עליך".

בפעם השלישית שהוא אמר לי שהוא רציני, זה נקלט. אני מניחה שנהייתי אדומה/ סגולה ואולי עוד כמה צבעים שכאלה, כי הרגשתי שמאוד חם לי פתאום.

אחרי כמה שניות של שקט, אני עניתי:

"כן"

קולולולו, זוג חדש בא לעולם.

הדבר הראשון שעשיתי היה לדווח להורים שלי ולכתוב על זה בבלוג.

ביום שישי, ההורים שלי הזמינו את ההורים של ערן והיה ארוע גדול. ארבעתם ישבו ודיברו על מנות, על סידורי פרחים, על חופה, על צ'קים של האורחים ועוד ועוד. דבר שהביא את ערן ואותי למסקנה ששנינו לא חלק מהארוע הזה בכלל. הם יתכננו, אנחנו רק נבוא ונתחתן...

מעניין אם יקבעו לי גם מה אני אלבש ואיך אני אהיה מאופרת. עובדה, טבעת האירוסין שלי נקבעה מראש!

ביום שישי בבוקר, אהובי ואני היינו בכנרת (פרט חשוב, אני נשרפתי קצת וגם ערן), אח"כ הגענו לבית הוריו ואז, הוא אמר לי שישנה טבעת אירוסין שעוברת במשפחה מאם לבת ומכיוון שהוא הבכור וגם הראשון שמתחתן, מה גם שאין אחיות בבית רבל, אני אקבל אותה. התלהבתי, זו מסורת שווה ביותר. בארוחת הערב, ערן עשה טקס והציע לי כביכול שוב נישואין עם הטבעת. היה מרגש מאוד, דמעתי קלות.  אחיו הרים גבה. אחקטן צילם תמונות.

ארוחת הערב של שישי הייתה, כאמור הצלחה גדולה (היה אוכל רומני לרוב). אחיו הקטן של ערן הגיע וגם אחקטן שלי נוכח באֶבֶנט. לקראת הסוף, ערן גילה לי שאמא שלו עבדה עליו וזו לא טבעת ירושתית (היה יכול להיות מעניין אם הייתי באה לסבתא, מחבקת אותה בגילה רינה ודיצה ואומרת לה" תודה, סבתא על הטבעת" ). שזו היא סתם טבעת עתיקה שהייתה אצלה בבית. לא בדיוק הצלחתי להתחקות אחר מקורות הטבעת.

אני מודה שמעט התאכזבתי, נהרסה לי הרומנטיקה. אבל, בלי כל קשר, הטבעת יפה- כך שאני מרוצה ממנה בכל מצב.

עכשיו, אני מספרת לחברים/ות בהדרגה.

התגובות שאני מקבלת שוות את כל העניין. הן נעות משוק מוחלט (מה?!.. את?...) לשמחה רבה (אני שמחה בשבילך, רואים שערן עושה לך טוב ואין לי שום דבר רע להגיד עליו).

אתם קולטים? אני.. טלי... פרייה... מתחתנת. איזה קצע...