כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

חבל שלא הייתה התייחסות לשטות הקודמת.

יש לי יום הולדת בקרוב...

סוכות..

אז מה היה בסוכות?

מתוך כל השבוע, למדתי בערך שעתיים. נדב, שאלת למה אני לחוצה- אני צריכה להגיש את הסמינריון ב-22 לחודש. בספירה מהירה, זה 5 ימים בהם הספריה עובדת רק יומיים. מצטערת שצעקתי עליך וירטואלית. מבטיחה להיות המקסימה והמתוקה כמו שאתה מכיר אותי, החל מיום שני הקרוב.

אבל..

היינו בשייט. ערן כתב על זה כבר. אוכל-שתיה-סיפון-קזינו-הופעה-אוכל-שינה-שוק-אוכל-קזינו-דיוטיפרי-שינה-אוכל. זה מה שהיה. זו הסיבה (ועוד) שחזרתי להליך ההרזייה. (היום אכלתי בורקסים פריכים).

ביום ראשון חזרנו ירושליימה. מכיוון שהייתי חולה בשייט, לבוא הבייתה היה בשבילי תענוג צרוף.

בנסיון ללמוד, לקרוא את "ילדי הארץ"- ראיתי שאין מצב להתקדמות. מה גם שהגיע לחץ מכיוון לא צפוי: לראות אולמות.

נסענו צפונה.

היה לי נהדר. לא למדתי ואני התעצבנתי על ערן. אבל, היינו בקאנטרי. היינו בחמי טבריה. ראינו את אחגדול והאחת. ראיתי את אחון קטון. אה כן, גם ראינו אולמות. את הדיעה שלי לגבי הקקופוניה הזו, כולם בסביבתי יודעים. אבל החיפוש מורט לי את העצבים. אבא שלי רוצה חתונה גדולה ואני רוצה לנסוע לסיישל...

עם כל אלה, היה כיף. לחזור לשיגרה ולכתיבת עבודה ב-5 ימים, לא התחשק לי בכלל.

קשה לכתוב במחשב של העבודה, המיקלדת קשה והמקשים לא מגיבים. עכשיו העבודה הזו רישמית- ברגע שכתבתי מפה פוסט..