אז כפי שקרא מי שקרא בפוסט הקודם, עזבתי את העבודה שלי
(תקציר: עשו ריאורגניזציה. מישהי התעצבנה. מישהי רצתה שאני אגבה אותה במרי. אני קיבלתי את כל קיתונות האש. אני התרגזתי, התקשרתי לערן שנתן לי את הטלפון של מקום העבודה החדש שלו. אני התפטרתי לאלתר. יומיים אח"כ התחלתי לעבוד במקום אחר)
תחנה מרכזית זה לא משהו!
בלשון המעטה. העבודה קשה מאוד, עשרות אלפי אנשים עוברים כל יום (אני לא מגזימה, זו התח"צ של י-ם) והשכר.. אפשר היה לחשוב שהוא יהיה גבוה יותר. כשהתקשרתי לקב"ט, אמרתי לו שאני אוכל לעבוד בכל מקום עבודה שהוא ישים אותי. אולם, שייקח בחשבון שיש לי ניסיון בעבודת מוקד. ניסיון של שנתיים וחצי.
וכך הגענו עד הלום.
היום הייתה החפיפה הראשונה שלי.
אני לא אדבר על העבודה המיבצעית, אני לא כ"כ בטוחה שלא חתמתי על הסכם חשאיות כלשהו. אני אגיד, שיש המון מסכי טלוויזיה. לאנשים יש הרבה קשרים. מסתובבים עם יותר מידי מירסים ואין מחשב ובטח שאין אינטרנט.
מלבד זאת, נראה שדיי התלהבו ממני, שאני קולטת מהר- שיש לי שכ"ד לשלם וככה אני לא "אחפף". בהחלט לא נראה שהעבודה קשה מידי.
צדדים חיוביים קיימים בזה, שאהובי ואני עובדים יחדיו. אומרים לנו שאנחנו מאוד חמודים ביחד. הוא יתקדם בהררכיה (כ"כ טיפשי) ומאוד בקרוב הוא יפסיק לבדוק תיקים ולשבור את הגב. מלבד זאת, בתור האחראי, הוא יוכל להיות איתי בחדר.
לא רע. אין לי הגבלה של שעות יותר ואני אוכל (לחזור ו) להרוויח סכום סביר. כך שלאט לאט נכסה את הברוךִים (טעות הכתיב היא בכוונה) הכספיים שטרחנו להכניס את עצמנו לתוכם.
בקטנה: יש לי ארוע רב משתתפים ביום שבת. אהובי ואני נסחבים לחוף פלמחים. א-בל, קניתי את הג'ינס החמוד ביותר מרנואר עבור הצרמוניה הזו. עם מגפיים מפורוואים (כמחר אני כנראה אקנה) וחגורת הזהב שקניתי בזמנו מהקריון, אני הולכת להראות שיקית ביותר. (או קורבן אפנה ביותר, תלוי איך מסתכלים על זה).
בקטנה נוספת: ערן החנה איפה שהוא את צ'רלי ליד מקום העבודה מבלי להסתכל בשלטים (מאוד מוזר, זה דבר שדווקא אופייני לי ולא לאהובי) כשמצאתי את מכוניתי האהובה, התנוסס עליה בגאון דו"ח חניה על סך 100 שקלקלים. מעניין שהוא התקבל בערך 3/4 ימים אחרי שעזבתי את מקום העבודה בו יכלתי לפעול למען ביטולו.
בקטנה פעם אחרונה ודיי: ערן מוריד עבורי את גאוה ודיעה קדומה. פשוט נפלא. שווה כל התבכיינות שהייתה כאן לפני.
סוף שבוע נהדר לכלום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
