כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

עת חזרנו אהובי ואני עמוסים (עד מאוד) בכביסה רטובה. נתקלנו בו נוסע אחרי איש עם אופניים.

אני התלהבתי מאוד. הוא באמת היה מאוד יפה

שאלתי את הרוכב החביב "שלך"? והוא אמר "לא" הרים אותו וזרק אותו מעבר לגדר.

{פאוז קטן לשוק מוחלט}

הוא השתולל והתחיל לבכות, הוא בסה"כ ילד, הוא לא מכיר את הסביבה.

אז ערן טיפס מעבר לגדר לנסות להחזיר אותו בחזרה. אני עמדתי בצד של הכביש וניסיתי לחשוב על מה עושים איתו- התקשרתי לאחגדול, לאחת של, לעוד טלפון של אחגדול ולמספר הוט שיש להם בבית. אף אחד לא ענה.

ערן תפס אותו וניסה להרים אותו מעבר לגדר. אבל הוא השתולל והחליק לערן מהידיים- אל תוך המדרכה.

{פאוז קטן לשוק מוחלט}

אני צעקתי על ערן: מה אתה זורק אותו? אתה חושב שהוא חתול? שהוא ינחת על הרגליים?

הוא בכה וצלע מלא זמן.

שכחנו מהכביסה ואני החלטתי שמרימים אותו ולוקחים אותו הביתה.

ערן כבר התחיל לחשוב על איך מסדרים לו לישון, מתי לוקחים אותו לוטרינר ואיזה אוכל לקנות לו.

כשסובבתי את הגב לסגור את דלת האוטו, הוא רץ אחרי זוג שצעד לו ברחוב,

ונעלם...

זורק הכלבים ואני חיפשנו אותו מלא באזור ולא מצאנו.

לי נשבר הלב והרגשתי.. לא משהו בכלל.

(אח"כ כבר פגשתי את קרמיט וקניתי שני ספרי זבל ב-30 שקלים, כך שמצב רוחי השתפר)

אני מקווה שיש לו משפחה שמטפלת בו כמו שצריך

גרבוצי שלי, נעלם עוד לפני שהספיק להיות שלי...