כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

מתרחשים עניינים בחיי כרגע. אני לא מעוניינת לכתוב עליהם עד שאני אשקול בכובד ראש איך אני מתנהלת.

אלו המכירים אותי ושאני מרשה להם לקרוא בבלוג הזה, יגידו שאני פשוט שותקת, כדי לא להתפרץ- כי אז, התוצאות יהיו הרסניות.

לקחתי חופש שבוע שעבר מהעבודה. להתנתק מכל הסחל'ה ולנסות לסיים עבודות כמה שיותר.

הבעיה הייתה שמיום רביעי הייתי חולה- שוב. שיעולים, כאבי ראש, כאבי גרון. שפעת כמו שכתוב בספרים.

נסענו לצפון- אהובי ואני. בשביל שאני אהיה קרובה לאוניברסיטה וגם כדי לעשות טיפול 15 לצ'רלי. בפעם הראשונה מאז התחלתי ללמוד בחיפה, נסעתי ברכב. היה טוב. כי הגעתי בזמן סביר וישבתי על עבודה כל אותו היום.

באיזור 16 כבר הייתי רעבה ועייפה, לכן סגרתי את היום והחלטתי לנסוע הבייתה.

כשהתקרבתי למקום בו השארתי את צ'רלי, ראיתי כבר מרחוק שהחלון הימני קידמי שבור!

אני לא בדיוק יודעת לתאר איך הרגשתי. הייתה לי סוג של תחושה פנימית (לא סתם חניתי על כביש עוסאפייה), לכן לקחתי הכל איתי: את הרדיו, את המחשב, הכל.. מלבד תיק בגדים שנשאר במושב האחורי.

התקשרתי לאבא שלי, לאחי, אח"כ לאבא שלי שוב- שניהם לא ענו לי. התקשרתי לאהובי שהיה צריך להכנס למבחן 15 דקות אחרי. דיברתי עם סוכן הביטוח שלי ועם המשטרה שברוב חן, אמרהה לי המוקדנית, לנסוע למשטרה להגיש תלונה בעצמי.

ואני תהיתי, איך בדיוק אני נוסעת- טביעות אצבעות ויוצב. אבל זה לא מפריע למשטרת ישראל, לא לא. עבודה איכותית ויתרה מזאת, מוקדניות איכותיות הם עושים כל הזמן.

רק שדיברתי עם אחגדול והבנתי את כמות הזמן שזה יגזול ממני, אז התעצבנתי והתחלתי לבכות. לא לדבר על העובדה שניגמרה לי הסוללה של הסלולרי. נסעתי מלא- עיר התחתית בחיפה בשעה מלאת פקקים. הגעתי לתחנת משטרה מפוארת, רק כדי לגלות שזו לא התחנה הנכונה. נסעתי שוב, הסתבכתי בדרך. הגעתי לתחנה חבוטה והגשתי תלונה. הוא רשם את כל הפרטים במחשב ובדקו טביעות אצבעות, לא משהו רציני. מעניין לחשוב, שבתיק שהיה מאחורה, אף אחד לא נגע. מאוחר יותר אמרו לי שכנראה הפורץ נבהל ממשהו וברח.

כששאלתי את השוטר מה הם הולכים לעשות עם טביעת האצבעות הוא צחק עליי. הוא אמר שאני רואה יותר מידי סרטים והם אפילו לא יחפשו את הפורץ.

תעודת עניות למשטרה, לא?

באותו הלילה, ישנו אהובי ואני אצל אחגדול והמיועדת. ערן קיצר את השהייה שלו בי-ם והגיע מאוחר בלילה להיות איתי. עד שהוא בא ניקיתי את השלשול של הכלב (סיפור ותמונות בהזדמנות אחרת) ואת החדר בו אני ישנה כשאני מתאכסנת אצלם.

למחרת תיקנו את החלון וחזרנו ההרה- לטפל בצ'רלי.

כך יצא שלמדתי מעט מאוד, התעצבנתי הרבה מאוד והייתי בצפון הרבה מאוד.

מתנה נפלא ליום האהבים. אולי צריכה להתייחס אליו כמו שאני מתייחסת לסוף השנה האזרחית?... טוב, את השנייה חוויתי לבד ברוב הפעמים (תמיד מצאתי את עצמי לבד בתקופה ההיא, גם כשהיה לי חבר). את הראשונה, זו הפעם השנייה שאני בזוגיות...

לילה טוב לכווווולם