כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

הייתי אמורה לכתוב את זה לפני בערך חודש. אבל הייתי מאוד עסוקה... השביתה, העבודה המרובה, הלימודים... בכל אלה לא נטלתי חלק והייתי פשוט הייתי.

להגנתי אני יכולה לומר שהייתי חולה חלק מהזמן וזה דיי השבית אותי.

קודם כל, אני רוצה לציין שה"קמלוט" הוא מקום פיגוז!

האוכל משובח, היחס נהדר והמחירים גבוהים מידי.

אני מניחה שאין מה לעשות, מקום שמארח אנשים כמו סנדרסון ונותן המבורגר בגודל של צלחת חייב לקחת מחירים גבוהים למדיי.

יצאנו ערן ואני- בערב אביבי שנהפך לגשום זלעפות לכיוון הרצלייה. כיוון שלא יצאנו בזמן, אז מקומות ממש שווים לא נשארו לנו- הם היו תפוסים על ידי בני 50 קפואי מבט וגוף- לכן ישבו במקום שווה קצת, ככה ליד עמוד.

אכלנו, כיוונו את המצלמה, כיוונו את  הנגן והתכוננו להופעה.

סנדרסון עלה לבמה עם הלהקה שלו ופתח ב-"נתתי לה חיי". הוא שר הרבה שירי כוורת, גזוז ואפילו קצת דודה. מהאלבום החדש הוא 3 שירים בלבד!

יש לו רפרטואר כ"כ רחב של כ"כ הרבה עשייה, גם לעצמו וגם לאחרים והוא שר רק את מה שאנשים רצו לשמוע, כיוון שזה מה שהם רצו לשמוע- שירים מלפני 30 שנה (אז מה אם השירים הללו משובחים)..

על הבמה עמדו/ישבו: מתופף, גיטריסט, בסיסט, קלידן, עוד גיטריסט, דני סנדרסון אחד ואחת שלא עשתה כלום- מוכר לכם?... (רמז- כוורת, כוורת)

(המתופף כבר ירד מהבמה)

זוכרים שהזכרתי את בני ה-50?

הם ישבו בשורה הראשונה ומחאו כפיים חלושות. ערן ואני עמדנו על העמוד ורקדנו- הופעת רוקנרול, לא נרקוד?

בהתחלה חשבתי שהייתי לא בסדר, אם כולם יושבים, אז אולי לא נהוג לקפוץ. אבל, גם ערן הביע אח"כ את תדהמתו- איך אפשר לשבת כשעל הבמה עושים ג'ם סשנים למיניהם, מנגנים הנדריקסים?...

לא אכפת לי, אחרים ישבו אכלו ומחאו כפיים; אהובי ואני נהנינו!

מלבד זה, הוא גם סיפר את בדיחות הקרש הרגילות שלו, שהכרנו את כולן; אבל, הן הצחיקו אותי בכ"ז. מה שיותר שיעשע אותי זה המיחזור שלו של הבדיחות.

זה לא סוד שניסיתי להביא את דני סנדרסון לתכנית של ערן כבר דיי הרבה זמן; טלפונים רבים, המוני אימיילים ל"טלית הפקות" הסתיימו בהתעלמות צוננת. צוננת עד כדי כך, שחשבתי שמה שאני אעשה זה להתייצב שם בכבודי ובעצמי ואדרוש יחס. כשערן הראה לי את ההופעה, המחשבה שלי הופנתה לכיוון אחר..

למה לא לדבר עם האיש עצמו?...

בתום ההופעה, ערן (ואני מזדנבת מאחוריו) קיבל אומץ וצעדנו יחדיו לחדר ההלבשה.

דני סנדרסון בכבודו ובעצמו יצא אלינו מכופף. זה טיפה הצחיק אותי, אנחנו אנשים מאוד גדולים והוא ננסון, אז הוא עוד יותר הנמיך את עצמו.

אהובי הציג את עצמו ואת תכנית הרדיו שלו וביקש ממנו, ברוב טובו, לבוא להתארח.

באמצע...

סנדרסון הפסיק את שטף הדיבור של אהובי ופנה אליי (!!)

"מי את"?

"אני טלי".

"נעים מאוד" ולחץ לי את היד!!!

לאושר שלי לא היה גבול. אמרתי שאני לא רוחצת את היד לעולם!! :-)

היה כיף. אבל, הוא סירב לבוא להתארח , כיוון שהוא מאוד עסוק עם הספר החדש שלו, דברים שהוא עשה ב- Ynet, יאיר לפיד עוד ועוד. הוא גילה לנו סקופ- שדיסק עם חומר חדש שלו אמור לצאת בחודשים הקרובים. ערן קפץ ושאל מתי, אבל סנדרסון לא רצה להתחייב ואמר בחודשים הקרובים. אולם, הוא אמר שננסה עוד כמה חודשים, נראה מה יהיה...

בסופו של דבר, היה מהנה ביותר. היה נהדר לפגוש את האיש והיוצר, על אף הסירוב שלו לבוא להתארח וההופעה שלו הייתה מצויינת.

חלק מהתמונות יצאו קצת מטושטשות, הוא לא הפסיק לזוז על הבמה.