ישרא-בלוג נהיה עייף. האתר, העורכים, האנשים שבפסגת הטבלה- הכל השתנה.
שמתי רק תמונה. אבל, אחרי כמה ימים (שבועות) של מחשבה, הגעתי למסקנה שאני כן רוצה לכתוב מילות פרידה; ולו רק כי ישרא בלוג נהיה אתר עייף עייף.
אז מה לכתוב בעצם?...
היה נהדר!
כן. אני חושבת שאני יכולה לומר שהיה נהדר. ישרא- בלוג היה בשבילי עוגן ומוצא בתק' שבעולם האמיתי סביבי, היה לי בלאגן וכאוס. עברתי הרבה דברים...
חברים חדשים- אמיתים ווירטואליים, שהיו באו וחלק מישנים שהלכו. עבודות בספקטרום רחב. לימודים. עצמאות. רכב. אהבה, תשוקה, שברון לב ולמידה. עליתי וירדתי (ועליתי שוב) הרבה בשנים הללו, בן אדם שלם ממש.
פרייה היא עדיין אני. אבל היא התאימה לי לירושלים, לחיי הסטו' המעופפים שחוויתי שם- פחות או יותר עם השנים וההתבגרות. המעבר הזה שלי, חתך חד מאוד מחיים שהיו כ"כ מוכרים לי במשך 7 שנים ארוכות. הסיום, כמו הרבה מאוד דברים בחיי, הגיע מאוד מאוחר. אבל הגיע. תמיד הייתה לי בעיה עם סופים, אני מנסה למשוך אותם כמה שיותר.
אבל...
זה הסוף!
הפעם, בניגוד להרבה מאוד פעמים שאיימתי, הפעם זה באמת הסוף. פרייה יורדת מבמת ההתקיימות; im putting her to sleep- הגיע זמנה!
כפי שכתב אהובי, אני לא יודעת אם אני אחזור לישרא-בלוג- ואני מסיימת כמו שהתחלתי עם מינימום קוראים. אבל, עם הרבה מאוד ניסיון. אולי אני אשוב בבלוג חדש, עם שם חדש. אולי אהובי ואני נפתח משהו משותף, כאן או במקום אחר. אולי, אני אשמור את הכל לעצמי, עם עצמי.
עוד כמה ימים, הבלוג יחגוג יום הולדת. אבל, בלעדיי- אני יקיריי, סיימתי- הוילון.. ברגע זה ירד.
תהיו טובים, כן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
