כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

וואו...

כמה מאבקים נהלתי עם ישרא, כמה מיילים נשלחו ליריב..

בסוף הצלחתי, ולגמרי בכוחות עצמי..

איזה קטע, שאחרי טקסיות כזו, אין לי מה לכתוב.. אין לי משהו באמת גדול להגיד לאומה..

חוץ מזה שגם אני וירטואלית עכשיו..

אני מפצה את עצמי על הצורך האקסהביציוניסטי שלי..

מצד שני, היומן האישי, הרגיל, עם הדפים והעט מסתיים אוטוטו. חשבתי שאולי עכשיו אני יכולה לשדרג את עצמי, את הכתיבה שלי ואולי את החיים

טוב..

זה נהיה כ"כ פלצני, אני לא עומדת בזה. אמנם אני חיה באקדמיה (כבר 4 שנים) אבל אני לא מסוגלת לכתוב בצורה כזו..

ובכן...

יאללה, לדרך חדשה.....