כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

כמו כל פעם ראשונה... גם חבלי הלידה של הבלוג הזה היו קשים מאוד וכואבים לאללה. כמו הפעם הראשונה ששוכבים, כמו הפעם הראשונה אצל גניקולוג (בררר), כמו הפעם הראשונה שיולדים.. (לא שאיי פעם יצא לי ללדת) היה קשה אבל לבסוף הצלחנו,אחרי הרבהמאוד מיילים בהולים ומפחידים ליריב, ואני מנצלת במה זו בכדי להגיד: יריב.. מתנצלת.. לא תקבל ממני יותר מיילים כאלה.. מבטיחה.. באחריות.. :) אז למה בעצם לפתוח בלוג??? (שאלה בנאלית שכל מי שכותב כאן בטח העלה אותה..) אני כותבת יומן אישי בערך מגיל 12, וכשאני מעלעלת בהם אני לא יכולה שלא לחייך לנוכח התמורות והתהפוכות שעברתי. אני לא יכולה שלא להרים גבה, כשאני נזכרת בכל הארועים שפקדו אותי, בדרכים שבחרתי ללכת בהם- ואלה שלא (פרוסט- פואמה גדולה מהחיים). וכנראה.. שהצעד הבא והכי טיבעי, הוא לפתוח יומן אלקטרוני. אני יכולה להתחבא מאחורי הקידמה.. אני יכולה לומר שכולם "עושים" את זה.. אבל, ביני לביני, אני לא יכולה שלא להודות שזה בעצם האקסהביציוניזם העצמי שלי. הרצון לכתוב דברים מאוד אישיים, ושאנשים בכל זאת יקראו אותם. (ויגיבו, אחרת מה הטעם בבלוג...) ;) אז אחרי כל זה.. אני רק רוצה להסביר למה השם שלי הוא כזה. אני באמת רואה בבלוג משהו שמזכך. משהו שמאפשר בריחה מעצמי והסתכלות מבחוץ. ועם זאת להשאר אני, בעצם להיות הכי אני שאפשר. אז אני מקווה שמי שייקרא יהנה ולא יפהק.. ואם כן.. אז לא לגמרי בגללי..   let the show begin.. 

נכתב על ידי קתרזיס, 13:49 15/2/2004 3 תגובות   

זה מה שהיה פעם קודמת.. עכשיו, אני מתחילה אחרת