כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

ע"י copy ו-paste בלי שום בושה, אני חושבת שהגיע הזמן לכתוב ברצינות.

חשבתי לכתוב על העצם בגרון האמיתית שלי- העבודה שלי. אבל, אחרי ימים כ"כ טובים, אני פשוט לא מוכנה לכתוב דברים מחורבנים. אני רוצה להשאר אופטימית (!).

הייתי כ"כ צריכה להיות בבית לבדי.ההורים שלי בחול והאחים שלי לא גרים בבית, אז הייתי לחלוטין לבדי, עם הרכב שהיה בונוס רציני ביותר. אכלתי, ישנתי, הורדתי שירים מהחמור למחשב (קלאב/האוס בשביל שיהיה לי מה להקשיב במכון) וראיתי ערוץ ריאליטי. אני אומרת לכם, זה יכול להיות מסוכן- מנת ייתר של הישרדות והרווק.

למי שתהה,ספויילר ספויילר, ג'סי (הקווטרבק מהמם ביותר שקיים עליי אדמות) בחר בג'סיקה, בלונדה קטנטנה, כוסית ונורא נורא צעירה. מיותר לציין שהוא העיף את כל הבחורות שהיתה להן טיפת אופי...

הלבד עשה לי רק טוב,מלאתי "מצברים", לא דיברתי בטלפון עם אף אחד (מלבד כל מיני סוכני מכירות של אינטרנט זהב שהתעקשו  לדבר עם אמא עוד השבוע! היא לא בארץ.. לא משנה, אני חייבת לדבר איתה עוד השבוע...) הגעתי לתובנות..

בתקופת מבחנים הבאה, נתתי את הכבל של המחשב לכפרה, והיא החביאה לי אותו (אפילו שהפכתי לה את החדר כדי למצוא אותו). זה אולי אמצעי נואש (ופתטי), אבל זו כנראה הדרך היחידה שלי להושיב את עצמי ללמוד. יש לי הרבה מאוד מבחנים ועבודה שאני אמורה להגיש עד סוף החודש. ואני לא יכולה לשחק עם המחשב כל היום.

מלבד זאת, יש לי עדיין את המחוייבויות שלי לעבודה- 80 שעות בחודש, אני בכ"ז צריכה להרוויח קצת כסף בשביל לחיות..

לכן.. והפעם זה רציני, אין יותר התעסקויות באייסי, אין יותר בדיקת חלון התגובות בישרא-בלוג (לא שהוא משתנה יותר מידי).

לצערי הרב גם למסיבות אני לא אצא יותר מידי החודש הזה.. או לשופינג, אבל זה סתם כי הרופ"ש כיסח לי את חשבון הבנק.

אני יכולה לחזור להתאמן ולספור נקודות, להפטר סוף סוף מהחצי קילו המטריד שעולה ויורד..

אולי כבר שמעתם את זה, כבר אמרתי את זה פעם, אבל הפעם אני מוכנה, נפשית ופיזית, לתקוף את מה שצריך מכל החזיתות.

שבת שלום לכולם

פרייה עם חיוך (וווזלין)