כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

החורף הגיע לעירנו, בערבים ממש ממש קר.

אז עכשיו אני מתכרבלת וכיף לי..

החיים של אחקטן לא משהו בלשון המעטה.

אני לא בדיוק יודעת מה קרה לו שם עם המפקדים, אבל הוא סירב פקודה- אמרו לו ללכת למטווחים והוא לא רצה.

מיותר לציין שלפני כן הוא ברח כבר פעמיים, וויתרו לו.

הפעם לא ויתרו לו והוא נכנס למעצר של 7 ימים, איפה שהוא בב"ש.

לא כ"כ הצלחנו לתפוס אותו ואני עדיין לא יודעת מה היו הבעיות, אבל אתמול הוא השתחרר והגיע הבייתה לאפטר.

כמובן שהוא לא הגיע בזמן שהקציבו לו.

אני לא יודעת מה יהיה- אני יודעת שהוא ממש לא מרוצה ביחידה שלו, ובצדק. אף אחד לא רוצה להיות ביחידה שמעמידה פנים שהיא חי"ר: עושה הכל כמו חי"ר, היציאות הביתה הם של חי"ר, הרובאית בסוף היא של חי"ר ומעבר. אבל השירות עצמו מחורבן- קשה ומסוכן, בלי יותר מידי סיפוק. גם לא מתייחסים אליהם כאל חיילים מובחרים, אלא כאל חרא, בררה, זבל.

חייל שלא יהיה לו סיפוק ב"עבודה" שהוא עושה, לא יתוגמל ולא יבין על מה הוא נלחם- יגרום לטעויות, יפסיד במלחמה ואולי אפילו (לא עלינו, לא עלינו) יהיו קורבנות בנפש.

אחקטן בקושי בצבא חצי שנה.

מיצי במצב לא משהו גם כן

היא ממש רוצה להכיר מישהו, נואשות..

ואולי זו הבעיה. יכול להיות, שהנואשות הזו באה לידי ביטוי. היה לה דייט שלכל הדעות היה ממש מוצלח, אבל הבחורון כנראה חשב אחרת, כיוון שהוא לא התקשר. למרות שכמובן הוא נישק אותה.

אח"כ היה לה דייט עם מישהו שהיה חמוד, מקסים, אינטיליגנט ומ-ש-ע-מ-ם..

במועדון היא הכירה איזה אחד, שהגיעה אליה הבייתה וממש התעצבן שהיא לא הייתה מוכנה לשכב איתו. הוא שאל אותה: למה את חושבת שבאתי? נורא מעליב..

וזה רק קצה המזלג.

היא נורא מבואסת מכל הסיפורים הללו, והם ממש גורמים לה (ולי) לחשוב- מה נסגר עם כל הגברים האלה, אי אפשר למצוא אף אחד נורמלי??

גם היא התעסקה לתק' מסויימת עם Jdate וממש התאכזבה ממנו. אני לא יודעת מה לא בסדר. האם היא זו שמתנהגת ומשדרת משהו מסויים- לא רציני ואולי כאמור, קצת נואש? או שבאמת הגברים פשוט ממש ממש דפוקים??

אין לי תשובות.

ומה יהיה איתי?

אני לא יוצאת עכשיו, אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה. אני לא מצ'וטטת יותר (פוסט יגיע על זה, זה יותר מידי חשוב מכדי שאני אוותר על זה) מלבד כמה אנשים ספורים באייסי, שאני לא מחשיבה אותם לדייטים פוטנציאלים. כפרה רוצה שאני ארשם גם לאתר שלעיל, ואני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות את זה- מחסום פסיכולוגי כל שהוא.

נקודה- השותפה של כפרה עוזבת בשמחה ובששון (שלי).סוף סוף, כי ההתנהלות העכברית שלה כ"כ עלתה לי על העצבים..