כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

את הרעיון לקטע הזה קיבלתי מהפוסט האחרון של הטכניוניסט, הרהורים על מה היה קורה אם..? ויותר נכון, מה באמת קרה?..

כשהייתי בשנה א', הייתי משתוללת עם פוקה המון. אמנם בשנה הזו לא הייתי פעילה מינית (מה לעשות, קורה.. ), אבל הייתי יוצאת המון ונפגשתי עם המון בחורים. בתק' הזו, פוקה גילתה את ההכרויות באינטרנט וצ'יטטה עם כל העולם בתוכנות מסרים. באחד מהתוכנות האלה היא הכירה את יוסי (?- אני לא זוכרת מה השם שלו בכלל). דיברו, דיברו, דיברו ובעיקר דיברו. כשהגיע הזמן להפגש, היא החליטה שלא בא לפגוש אותו לבד, מסיבות מובנות, דרשה שיביא איתו איזו שהוא חבר ויצאנו ברביעיה.

כך הכרתי את אופיר.

הוא באמת היה בחור חמוד ומצחיק, שהזכיר לי משום מה נורא את זאב רווח . אופיר טען כל הזמן שאני נורא חמודה, בדיוק הטעם שלו ואפילו תהה האם יש אפשרות לקשר ביננו ממרחק (י-ם וחיפה). עם יוסי ואופיר הגענו לבית של יוסי בקריות וכל זוג פרש לחדר. אין לי מושג מה עשתה פוקה, אבל אופיר ואני לא עשינו כלום (אני לא יודעת אם אני עצרתי את זה, או שסתם סיבות פיזיות לא נתנו לי), ברם, החלפנו נוזלים עד לרמות מורכבות ביותר.

נהניתי מאוד באותו הערב והייתה לי המון תקווה- סוף סוף מישהו שמבין אותי (או כך חשבתי) ומעוניין בי. הם החזירו אותנו הבייתה ואופיר לקח את הטלפון שלי- הוא הבטיח שהוא יתקשר עוד באותו היום. אני שהייתי מאוד מרוצה ומאושרת, ציפיתי וחיכיתי לצלצול הפלאפון..

שלא הגיע!

לא הבנתי מה קרה, הייתי דיי בהלם. אני מתביישת לומר שהשפלתי את עצמי- כעסתי על עצמי שלא לקחתי את הטלפון שלו וניסיתי להוציא מיוסי את הטלפון של אופיר, ממש הצקתי לפוקה שתדבר איתו ותוציא ממנו את המספר. אבל, יוסי אמר לי: "אם הוא לא מתקשר, תביני את הרמז!..." הייתי מבואסת לכמה ימים, כי באמת חשבתי שייצא מזה משהו רציני סוף סוף, אבל השלמתי עם זה באיזה שהוא שלב- עוד גבר לא רציני.

והזמן נוסע, כי זה מה שזמן אמור לעשות..

הכרתי את התימני, התאהבתי בו ונהייתי חברה שלו, התאכזבתי ונפרדנו. יצאתי עם מישהו מהעבודה שלי במשך חודשיים תק' אח"כ, החיים זרמו. אופיר נשכח ממני לחלוטין.

בסוף שנה ב', הייתי בתחילת העברות שלי לדירה אחרת ור' ואנוכי היינו ביום חמישי בערב לאחר מסע קניות מטורף לסופ"ש. שתינו מסטולות, נקרעות מצחוק על כלום ובעיקר נהנות מהחיים. קיבלתי טלפון ממס' שאני לא מכירה: היי פרייה, זה יוסי..

לקח לי המון זמן להבין מי הוא, הוא ניסה להזכיר לי את הסיטואצייה שבה היינו ארבעתנו עם פוקה ואמר לי שאופיר חיפש אותי. אני תהיתי, שאלתי איך הוא יכול לחפש אותי, אם אתה אמרת לי להבין את הרמז, שהוא לא מעוניין בי?.. הוא גמגם, לא ידע מה להגיד. בכלל לא ידעתי איך לו היה את הטלפון שלי, שהוא בכלל חיפש את פוקה, ואיך לו אין את שלה?.. פוקה הייתה כבר בפאזת בול העץ שלה, ממש לא זכרה את יוסי ולא הייתה מעוניינת להזכר. אבל הוא נתן את הטלפון שלי לאופיר.

אופיר נשמע כאילו הוא ממש התגעגע אליי, טען שהוא ניסה להתקשר אליי מלא פעמים והטלפון שלי כל הזמן לא היה זמין, שכבר זמן רב הוא חושב על ליצור איתי קשר דרך יוסי אבל נרתע. הוא הקריא לי את הטלפון שכביכול נתתי לו, והוא החליף בין 2 הספרות האחרונות של המספר- או כך הוא טען, כבר לא היה לי אינטרס לא להאמין לו, וגם לא היה לי כ"כ אכפת ,אם להיות כנים.

זה מעלה בי עכשיו את המחשבה, שיוסי כל הזמן הזה יכל להיות החולייה המקשרת בין שנינו, בהנחה שאופיר אכן אמר את האמת ואכן חיפש אותי כ"כ הרבה זמן, אבל בחר שלא לעשות זאת.

דיברתי עם אופיר כמה וכמה פעמים והוא פשוט לא עשה לי את זה...(!!)

ההתעניינות והתלהבות הרבות שהיו לי ממנו בעבר פשוט התפוגגו, כבר לא מצאתי אותו מצחיק, או אינטיליגנט,או חמוד, או אפילו מעניין. אחרי כמה טלפונים מצידו ואפאתיות מצידי, הוא אכן הפסיק להתקשר אליי.

כך כל העסק הזה נגמר.

וכאמור, בעקבות הפוסט של הטכניוניסט, אני לא יכולה להמנע מהמחשבה של מה היה קורה לו הוא כן היה מתקשר אליי דאז, מה היה קורה אם יוסי היה קצת יותר ידידותי למשתמש, לו היינו ביחד אז..

צ'מע, אין על מה להתחרט, כל עכבה לטובה, עובדה שבסופו של דבר מצאתי את הבחורון ממש משעמם ונחסכה ממני "פרשה".

אבל בהחלט יש מחשבות של what if..

בגלל העבודה המרובה והחג המתמשך, אין לי הרגשה של סופ"ש ויום שבת- סתם סוף שבוע שמתמשך ומתמשך ומתמשך..

שיהיה סופ"ש נפלא ורגוע

פרייה