כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

משמרת לילה ביום רביעי. לקחתי את שר הטבעות מהוידיאומט, הסרט השלישי. אני מאוד שמחה שהם מתחשבים בצופים שלא ראו את החלקים הקודמים ובאלה שעבר זמן רב מאז שהם ראו אותם, אבל למה הסרט כ"כ א-ר-ו-ך...

אבל עדיין יפה לאללה, הנופים של ניו- זילנד..

והסצינות.. בעיקר שסמיגול אוכל לפרודו את האצבע. ממממ....

יש בעבודה חתול שחלקו מנומר, חלקו בצבע חום, חלקו זהוב, בקיצור גיזעי. השם שלו זה  "200".

מה באמת עובר עליי החג הזה?

התקשרתי לכ"כ הרבה אנשים, ניהלתי שיחות ארוכות ביותר ואיחלתי שנות טובות. עשיתי את זה לאורך כל הבוקר אתמול. וואו, זה היה כ"כ מעיק. שלא לדבר על חשבון הטלפון שאני אקבל בסוף החודש- כל ההתקשרויות של 30/40 דק' לאורנג' ולפלאפון.

הרבה מאוד אנשים, הרבה יותר ממה שחשבתי, פתאום חזרו לי לחיים. לאנשים יש שיטה מוזרה לאחל שנות טובות- לשלוח פאקינג סמס(!!) ואני חושבת, מי ששולח הודעת טקסט משול לכאילו לא שלח בכלל, זה מראה על אדישות, חוסר אכפתיות וצורך לצאת לידי חובה. באמת עדיף שלא ישלח בכלל. (באדיבות רק האחת).

אבל, בכ"ז הרבה אנשים שלחו לי סמס וכל מי ששלח, חזרתי אליו בצלצול טלפון (אני טיפשה, אני יודעת). כך יצא שהחזרתי אנשים שלא הייתי מעוניינת בהם לחיים שלי וכך יצא גם שדיברתי דק' ארוכות איתם.

אגב, משום מה, אף אחד לא חשב שהוא צריך להתקשר אליי לאחל חג שמח. הרבה מאוד אנשים, שאם לא הייתי מתקשרת אליהם, בכלל לא היו טורחים ליצור קשר. ואני אומרת, המממ..

Makes you think... does it really worth it?..

אז כמובן, כאמור קליאו חזרה לי לחיים, עוד לפני שבוע. היא עשתה קמבק, אבל לא נחשבת קמבק של ראש השנה.

השנייה הייתה ר' (אני עדיין שוברת את הראש, איזה שם למצוא לה. צריך משהו מיוחד וססגוני, שייאפיין את האישיות המיוחדת שלה J). היא הייתה חברה טובה/שכנה כשלמדתי בשנה ב'. איתה עשיתי הרבה שטויות- לעשן, לבלות בהרבה מאוד מסיבות, להכיר טרולים (ובשיא הכנות להצטער על עצם ההכרות איתם אח"כ). ביום כיפור של שנה שעברה הייתה איזו שהיא התכסחות וניתקתי איתה את הקשר. כשדיברנו אתמול, נזכרתי כמה היה לי בעצם כיף איתה. כשהיא לא עלתה לי על העצבים, ממש בילינו. העלנו זכרונות וקבענו שהיא תבוא לפה מהחור הנידח שהיא עברה אליו, ונשתולל, לזכר ימים עברו.

אחרון, אבל בהחלט לא חביב, ששלח לי הודעה ואני חזרתי אליו (ושוב, כי אני טיפשה) זה, כמובן לא טעיתם.. קומבי!!

יכלתי להתעלם מהסמס, כמו שהתעלמתי מהיומולדת שלו, להחליק את זה ולעבור הלאה. אבל התקשרתי אליו. דיברנו המון.

הוא שוב אמר שהסיבות שלי לניתוק הקשר לא היו הסיבות הנכונות (מעניין לי ת'תחת). הוא התחיל עם השטויות של "חשבת עליי? התגעגעת אליי? התגעגעת אליי?".. וכמובן שאל אותי אם אני רוצה לראות אותו. עניתי לו שלא(!)

הריי העמדה שלי לגבי הקשר ביננו לא השתנתה, לפי דעתי אנחנו לא תורמים כלום אחד לשני וזה לא יוביל אותנו לשום מקום. אז הוא שאל, יש איזה שהוא קשר שכן מוביל אותך לאיזה שהוא מקום? לאן מוביל אותך הקשר עם מיצי? לאן מוביל אותך הקשר עם נשואה זו או אחרת? חוץ מקשר אחד (שאיתו כמובן אני אמורה לבלות את שארית חיי), שום קשר לא מוביל אותנו לשום מקום.

לא התווכחתי איתו, לא רבתי איתו. להפתעתו הרבה הייתי אדישה והסכמתי איתו על הכל. הוא לא רגיל לזה, הוא רגיל להתכסחויות. כשאמרתי לו שאני לא מוכנה להפגש איתו, זה כי כל חזרה לקשר כלשהו ביננו מובילה לריבים ונשבר לי הז** מהשטויות הללו. לזה הוא טען שבכל קשר, בכל אופי וצורה יש ריבים כאלה.

כמובן שלקראת הסוף הוא הגיע לסקס(!!)

הוא החליט שאני חרמנית ושאני ממש רוצה אותו, עפ"י הטון של הקול שלי. הוא החליט שיש ביננו משיכה (חייתית, חחחח J). ניסיתי להעיד אותו על טעותו, שהקול שלי מבטא אך ורק את העובדה שאני ממש צריכה להשתין. מה לעשות, 45 דק' שיחה, גם לשרותים אני צריכה להגיע מתישהוא. אבל הוא לא האמין לזה.

זבשו...

סיימנו את השיחה בזה שהוא אמר לי שהוא מאמין שאנחנו עוד נהייה בקשר, ולו רק באייסיקיו. (הרבה ביטחון יש לבחור)

השיחה ביננו הותירה אותי מבולבלת מעט, האם אני רוצה לחזור אליו, בפעם ה-100? אני אמנם ממש רוצה סקס, אבל האם אני רוצה סקס איתו?

שאלה קשה ביותר.

סיפרתי את תולדות השיחה לאחד הבחורים שעובדים איתי בעבודה והוא אמר לי לשלוח את הבחור להראות למישהי אחרת את התקרה..

(אהבתי ביותר J)

אני לא חושבת שאני אחזור להיות איתו בקשר. מבחינתי, הצלחתי להסתדר טוב גם בלעדיו בחודשים הללו. אני לא יודעת מה יהיה ביננו, נראה (כפרה ונשואה1 לא יאהבו את העובדה שדיברתי איתו בכלל).

נגמר החג- ואיתו מרתון העבודה, תודה לאל...

אני רוצה לכתוב על אחד הפקחים בעבודה שלי, מישהו ששווה להקדיש לו פוסט, כי הוא גורם לי לחשוב. אבל זה יהיה אחרי החג כבר.