ובכן..
ישנתי, אכלתי (מאפין של לחם בננה- טעים טעים טעים) ושתיתי.
עכשיו אני במבט קצת יותר מפוקח ועירני לגבי כל מה שקרה (בערך). חשבתי על כל הדייט שהיה לי אתמול ובחנתי מה באמת אני מרגישה.
אז קודם כל באמת היה לי מאוד נחמד מאוד. הבחור אינטיליגנט, קל לדבר איתו ולפעמים הוא אפילו הצליח להצחיק אותי (כמה שצחקתי עם כל הפלפל וגרעיני הזעתר שהיו לי בשיניים 
). אפילו כשנישקתי אותו היה ממש נחמד, הוא לא הרטיב לי את כל הפרצוף כפי שקומבי נהג לעשות וכפי שכבר כתבתי, זה כן הצליח להדליק אותי.
מצד שני, מבחינה חיצונית, הוא ממש אבל ממש לא עושה לי את זה. אני לא יודעת אם זו הכרס, או הגבות, או המשקפיים..
בהחלט נהייתי שיטחית. אני הייתי זו שתמיד אמרה שמראה לא משנה לה.
דיברתי על זה עם נשואה1 (סיפרתי גם למיצי, אבל לא ביקשתי עצות) והיא אמרה שזה מצב קלאסי לדייט שני!
היא טענה שאני ממש נראת זוהרת, שאמנם היה לי באמת שבוע מוצלח, אבל אני הרבה יותר קורנת ממה שהייתי כל השבוע. אפשר לחשוב שהיה לי סקס פרוע (אני לא זוכרת מה זה).
אז חשבתי ואמרתי שנפגוש אותו אם הוא יתקשר. הוא אכן עשה זאת, קצת לפני שנכנסתי לשיעור איטלקית ואמר שהוא לא יכול לפגוש אותי היום, כי מסתבר שיש לו מסיבת פרידה מחבר שלו שטס לחו"ל. האמת, שדיי נשמתי לרווחה, כי יש לי מחר יום עמוס ביותר שמתחיל בשבע בבוקר ומסתיים אחרי 12 בלילה. סגרנו על זה שנדבר מחר ונראה מה אנחנו סוגרים.
אני כבר עכשיו רואה שזו הולכת להיות בעיה. מחר אני עובדת. מחרתיים מיצי רוצה שאני אבוא איתה לקניון. וביום רביעי, חברה של מיצי רוצה לעשות לה מסיבת פרידה לרגל זה שהיא עוזבת את י-ם.
הרגשתי המון ריגשות אשם כלפי קומבי. הרגשתי שניהלתי את כל הסיפור באופן לא מוצלח, אז התקשרתי אליו. רציתי להתעניין איך הוא מרגיש אחרי הניתוחים, רציתי לספר לו שחזרתי לצאת, רציתי להגיד לו שזה לא נכון שאני רוצה שהקשר ביננו יהיה שיטחי, אלא שאני רוצה להעביר אותו לפאזה אחרת.
הוא ניתק לי את הטלפון!!
כל ריגשות האשמה שהיו לי התפוגגו.
הוא נהיה ילדותי יותר ויותר עם השנים. אם הוא לא מסוגל לקבל דחייה כמו שצריך ולדבר איתי באופן בוגר, אז אני לא חייבת לו כלום. אני את שלי עשיתי.
הוא יודע היכן להשיג אותי אם יהיה לו צורך, אני לא הולכת להתאמץ, או לצאת מגידרי עבורו- נגמר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
