כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה חשבתי שאני מקושרת ביותר. חשבתי שאני ממש מצליחה לחדור לאנשים שבחיים לא הייתי מגיעה אליהם לפני כן. שאני נפתחת לעולם, שהעולם נפתח אליי. הרגשתי ממש הייטקית.

במשך הזמן הבנתי, שאת האנשים שהכרתי אפשר היה למנות על 10 אצבעות, שלא באמת אכפת להם ממני, הם רק חושבים שהבלוג של יפה, מוזמנת לשלי.

אבל לא היה לי אכפת!!

לא ידעתי מי הם האנשים אותם הכרתי. האנונימיות הייתה ברכה. יכלתי לומר את כל מה שאני באמת חושבת, מקסימום הייתי מוחקת תגובה של מצאה חן בעיני. במשך הזמן, האנונימיות הפכה להיכרות. היכרות הפכה לחברות ובמקרים, החברות הפכה אפילו לסיפור אהבה..

(למרות שקרה מקרה שאנשים מהריאלייה שלי חדרו לוירטואליה שלי ואז הייתה קצת קטסטרופה קטנה...)

אבל אז..

came along facebook

בפייס בוק שלי יש לי חברים מהעבודה (טוב נו), חברים מהלימודים, משפחה (אחקטן), חברים של משפחה,

אנשים מטיול לאנגליה מ-94..

אנשים מצהל...

אנשים שרבתי איתם בשנים מוקדמות של חיי ומחקתי את המצאותם בקיום הזה........

wtf?

החזרה הברוטאלית של העבר שלי מזעזע אותי לא אחת כשאני מגלה נוטיפיקיישן חדש בפייס. הלב שלי קצת דופק, אני עוצרת את הנשימה.. מי גילה אותי עכשיו?....

אפשר לעשות מחקר אנטרופולוגי סוציולוגי עמוק על הפייס בוק הזה. כל מה שלא היה לי באטרף, במסנג'ר, בסתם ספרי מחזור והסתובבויות ברחבי העיר הישנה- יש לי את זה כאן. יהיו כאלו שיגידו, את לא חייבת לאשר אף אחד, את יודעת ובכ"ז?...

בשבוע שעבר סמרטוטי צירפה אותי...

אני כבר לא זוכרת איך קראתי לה בבלוג הזה, זה לחפש ואין לי חשק לזה. אבל, היא הייתה דמות בחיים שלי. היא הייתה דמות שכתבתי עליה כאן. את הקשר ניתקתי אחרי לכלוך אחד יותר מידי מצידה. בזכותה התוודעתי לעולם הסמים (ויצאתי ממנו), מסיבות פרועות. השתוללויות לא נורמליות. נסיעה לים באמצע הלילה בספונטניות (מי-ם).

אבל..

כל זה היה גם בעוכריי. נהנתי איתה המון, אבל לקלילות יש מחיר- הציונים שלי שהדרדרו, שלא לדבר על קורסים שמעולם לא סיימתי. על גברים שמצב צלול יותר מעולם לא הייתי מתקרבת אליהם (כמו טרול, או הקצין בעבודה שגובהו המירבי היה 160 ס"מ).

היה כיף. וצירפתי אותה לפייס בוק בגלל שהיה כיף.

היא מצידה הגיבה כאילו מעולם לא אמרתי לה דברים נוראיים, בוטים ומגעילים בהודעת סמס ארסית אחת וטענה שהיא אוהבת אותי..

מצחיקה, לא השתנתה בכלל. אני סקרנית לראות לאן לקחו אותה החיים אחרי חמש שנים.אני- אחרי דירה עם שותפות, אחרי קומבי אחד, אחרי נישואין ואהבה גדולה יותר, אחרי קורפוריישן והתבגרות ענקית (יותר מידי אפילו). מעניין אם עדיין אפשר בספונטניות לקפוץ בלילה אל חוף הים.