כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

אהבתי את העצב בי

הייתה בו תקווה

הייתי חושבת עליך יותר

הייתי זוכרת אותך-

קרוב ומקשיב..

וכמה היה בי לתת לך

אם היית לוקח

אם היית לוקח.. אותי..

רונית שחר(אם היית לוקח)

מידי פעם אני נתקפת במצב רוח נוסטלגי שגורם לי להרהר בעבר. בארועים שהתרחשו, במקומות ספציפיים, באנשים שפגשתי.. אומרים שאף אדם לא עובר לך בחיים ככה סתם, לכל אדם יש מטרה מסויימת..

בזמן האחרון, אני חושבת המון על הגברים שהיו חשובים בחיי. אני לא יודעת למה, אולי בגלל שחזרתי לצאת ואני מנסה להרכיב לי איזה סוג של קשר, משהו נורמלי שלא כ"כ יצא לי לחוות.

את עולם הדייטים, גברים וסקס הכרתי מאוחר מאוד. אפשר להגיד שבגיל 19, קרוב לגיל 20. הבחור הראשון שלי לא היה מישהו שיכלתי להגדיר אותו כחבר שלי, אבל הוא בהחלט היה בחיים שלי בערך מגיל 4. הייתי כזו תמימה בהתחלה, שכשאני נזכרת בסיטואציות שקרו לי עם המין השני אני לא יכולה שלא להסמיק לגמרי, או לחילופין להניד את ראשי בפליאה..

אחרי זה, קצת גדלתי וחשבתי שפיספסתי המון בכל שנות ההתבגרות שהיה לי בהם גשר בשיניים וכל מה שעשיתי היה להסגר באולפן בבי"ס, או להסגר בבית ולראות סרטים. לכן, יחד עם פוקה עשיתי הרבה מאוד שטויות. טוב לא שטויות כמו שקיש עושה, בכ"ז... היא המלכה. אבל שטויות כאלה שאם תשאלו אותי מה השמות של הגברים שנכנסתי איתם למיטה, או אפילו איך הם נראים, אני ממש לא זוכרת...

איפה שהוא בשנה א שלי, במעבר לשנה ב' החלטתי שאני מפסיקה עם המשחקים. שכל מי שאני אכנס למיטה מעתה והלאה- תהיה לו משמעות!

ואני חושבת על זה.. גם עם המתאבד- החבר הראשון שלי (טוב, הוא היה לפני שהגעתי לאונ') והתימני הפלגמט, והמאבטח (איתו אני ממש מצטערת שלא הצליח- היה לנו פוטנציאל) וקומבי.. כמובן קומבי.. לכולם היו לי רגשות, מכולם ניסיתי להוציא משהו קצת יותר, עם אף אחד מהם זה לא הצליח..

אני לא מצטערת על שום דבר. כל אחד מהם לימד אותי משהו על עצמי ועל החיים שלי. אני רק תוהה מה היה קורה אם היה לי בן זוג נורמלי (כמו בדודה, שהתחתנה עם החבר הראשון שלה לפני כמה חודשים), אני תוהה אם עודף הנסיון הזה לא מוביל בעצם לאיזו שהיא דפיקות ריגשית...

וכמה דייטים ובליינדייטים היו לי שלא הצליחו...

מה שכן, אני באמת מנסה לא לאבד תקווה, לנסות להשאר אופטימית ולא להתייאש כמו מיצי (ואז להכניס אחרים לדיכאון שלה).

בקשר לדובוני..

היו לי הרבה ספקות לגביו. לא ידעתי אם אני רוצה אותו או לא, אז יצאתי איתו לדייט שני.

הוא הציע לי שאבוא "לישון" אצלו והוא יחזיר אותי. דבר שמלכתחילה נשמע לא הגיוני ואמרתי לו שאם אנחנו נפגש, הוא יצטרך לעשות את האקסטרה מייל ולהגיע אליי, כי אני לא הולכת להיות כבולה אצלו בלי יכולת לנוע אם אני רוצה (זה מה שקורה כשעדיין אין קושקוש).

אז הוא הגיע.

אני חשקה נפשי בבירה מרפי, אז ישבנו בבולינט. השיחה שלנו הייתה לא משהו וגם הצלחתי להתעצבן על איזה ילד דפוק (בן 17, עאלק ילד) שהרגיז אותי לאללה. באיזה שהוא שלב הוא שאל אותי :"מה את חושבת"? ואני, שרציתי לטבל קצת את השיחה ולעשות את הערב שלנו קצת יותר מעניין, עניתי : "חשבתי כמה זמן ייקח עד שתנשק אותי"..

מה עושים אם מישהי אומרת לכם דבר כזה? מנשקים, נכון?..

אבל הוא התחרפן, התחיל לגמגם, להתנצל, להסביר את עצמו.. אמר שיש מלא אנשים סביבנו ושהוא לא יכול..

זה היה הרגע בו הבנתי, שאנחנו לא נתראה עוד לעולם! שמה שהרגשתי כלפיו היה מן סוג של הכרת תודה על זה שהוא היה מעוניין בי. הגעתי להבנה ביני לביני שממש לא נמשכתי אליו, והחרמנות הבסיסית שלי יכלה להדלק מכל בחורון שהיה מנשק אותי באותו הרגע..

מה עושים? בכל זאת צריך לסיים את הפגישה איכשהו. יצאנו מהמקום והלכנו אליי..

התחרמנו קצת (טוב הרבה )..

זה היה חסר לי. היה לי חסר שמישהו מנשק אותי, מלקק אותי. לחוש שגוף גברי מוחץ אותי. אבל בכל הזמן הזה לא עזבה את ירכתי המוח שלי המחשבה, שמשהו פה לא בסדר, שאנחנו לא אמורים לעשות זאת..

השותפה שלי, שחזרה לדירה קטעה את העניין.

הוא נסע הבייתה ולא התקשר אליי, אפילו, כשאמרתי לו שיעשה את זה כשהוא מגיע, לראות אם הוא הגיע בשלום. כל הזמן הזה חשבתי שחייבים לסיים את כל העסק יפה, כי הוא בכ"ז אחלה בחור ולא מגיע לו סינונים. נסעתי להורים שלי (משם אני כותבת) וחיכיתי לטלפון. כשהוא לא התקשר, אני התקשרתי אליו, אמר שהוא בדרך למשפ' שלו. הוא לא אהב את הטון שלי, כשאמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר והבטיח לצלצל אליי כשהוא יתפנה.

עד עכשיו זה לא קרה..

ואני תוהה..

באשכרה הוא "יעלם" לי ויחסוך לי את הצורך לצאת האיש המחורבן?

בסוף אני זו שתצא בסדר, כי אני זו שנזרקה?

פייר..

בחיים לא חשבתי שאני אשמח, ואנשום לרווחה אם בחור יעלם לי פתאום...

אז זה מה שהיה לי עד כה..

יש לי עדכונים נוספים, אבל זה כשאני אחזור כבר לבירה..

שלום לכל אלה שחושבים שהבלוג שלי מסנוור, והגעתם אליי דרך נענע . הייתם חושבים שכשהם מוסיפים את השורה "אשמח אם נענע יקשר אל הקטע הזה בפורטל", הם יכתבו דברים חיוביים ולא ישמיצו לי את הבלוג..

שיהיה שבוע נפלא לכוווולם

פרייה