כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

אחד הדברים היותר מרגיעים ושעושים לי את הבוקר..

אגב, זה ה- greatest hits שלה.

החלטתי, שמעתה בתחילת כל חודש (או בסופו של הקודם לו), אני אעשה רשימת החלטות. אני אקרא לה: new mounth resolutions. אלה דברים שצריך להספיק בחודש המגיע ...

כרגע אני בעבודה, במשמרת בוקר. זה הכי סיכון לכתוב את זה עכשיו, אבל אני אעשה זאת. מהפוסט הבא.

בסופ"ש הייתי אצל אחגדול בחיפה.

היה קר מאוד ולא עשינו יותר מידי. ביום שישי ישבנו ב"פסטו" אכלתי מלא פסטה ושתיתי קפה ב-3 צבעים. המיועדת הזמינה מרק פטריות מצויין, שהכיל פטריות, אספרגוס וחוטים מוקרמים. מעדן...

אחרי שאכלנו כמו סוסים, הלכנו לבקר חברים של אחגדול והמיועדת בקריות. הם עומדים להנשא- היא בחורה גדולה (מאוד) והיפר אקטיבית. והוא בחור רזה, קטן ואדיש. שניהם נורא הצחיקו אותי, מעולם לא ראיתי כזה ניגוד בין שני אנשים ונראה שהם מסתדרים היטב ביחד, מלבד העובדה שהוא לא "אוהב" כ"כ לנקות, או להקפיד על ניקיון..

יש להם חתול פרסי אמיתי, הוא נראה כמו שילוב של גרמלין וגרפילד. החתול הזה ענק והוא אוהב להכנס לכוכים קטנים ומשם תיצפת על העולם- משם הוא זורק לכולם מבטים חורשי מזימות. הוא נראה קצת כמו החתול הרשע מ"כלבים וחתולים".

חזרנו נורא מאוחר ולא דיברתי עם מיצי.

ביום שבת התעוררתי בסביבות 12 (!!) לצלילי הזוג שניקו את הדירה, כיוון שהם חשבו שההורים שלי צריכים להגיע ורצו לעשות רושם טוב .החתולה שלהם רדפה אחרי הסמרטוט ובעיקר עשתה הרבה בלגן, היא התעקשה לדרוך בדיוק איפה שנקי ושהיה רטוב. בצהרים פגשנו את ההורים ואת אחקטן יחד עם אמא של המיועדת והלכנו לאכול ב-BP בדרך לקריות. היה טעים והמלצרית הייתה ממש נחמדה. הכל עבר בשלום .מלבד התקרית בה אחקטן נורא רצה כבד אווז והמיועדת כידוע צימחונית- אידיאולוגית. הוא מאוד התרגז, כי וכולם (חוץ ממני, אני פושעת) ניסו להניא אותו מזה ובסוף הוא ויתר, אבל בעצבים...

התקשרתי בערב למיצי והיא הייתה עצבנית אש מהעובדה שכביכול הייתי ב"עיר שלה" ולא טרחתי לפגוש אותה ולא התקשרתי אליה. היא אמרה שממש לא אכפת לי ממנה ולא מזיז לי לשמור על הקשר ביננו. לי ממש אין כוח לתרנגוליות. ניסיתי להסביר לה שזה בכלל לא קשור לזה שלא "מזיז" לי וזה בכלל לא נכון. אבל היא התעקשה להתעצבן ואני התעקשתי שאין לי כוח לריב. סיימנו את השיחה בזה שהיא נעלבה ואמרה שבוע טוב.לי, נמאס לריב איתה כל הזמן, להסביר פה ולהסביר שם. שתעזוב אותי לנפשי.

אכלתי פשוט המון!!!

והחתונה הופכת להיות דוחקת יותר ויותר. נשארו לי 4 חודשים. אם אני ארזה חצי קילו בשבוע, זה אומר עוד 8 עד לחתונה. עצוב משהו.. חייבים להתעמק בזה כמה שיותר..

מישהו מהאתר של תוסס שלח לי הודעה, רוצה להכיר, להפגש בלה בלה..

לא מעוניין לדבר במסנג'ר, ישירות לטלפון.

מוזר לי. התרגלתי להאחז במסנג'ר או באייסי קיו כמו בחבל הצלה ולא ממש בא לי לדבר איתו ישירות בטלפון. אבל אולי אני מפסידה את אהבת חיי פה? או לפחות את הבחור שיתלווה אליי לחתונה של אחי?.. בכ"ז הוא כתב על עצמו שהוא "נוף לא רגיל ברשת"..

שבוע טוב לכולם

שמתי לב לעובדה המצערת הזו..

אני לא יודעת לכתוב..

אני לא חורזת. מאז כיתה ב' לא כתבתי משהו לירי וגם אז זה היה משהו בסגנון "למה הוא לא אוהב אותי"..

(השטויות שהתעסקתי איתן בכיתה ב. מוזר, בדיוק אותן שטויות בהן אני מתעסקת כיום..)

אין לי כתיבה סיפרותית. לסיפורים שלי אין התחלה, אמצע וסוף. אין להם פואנטה, אין סימני פיסוק ואין מילות קישור (וחיבור). אני כותבת כמו שאני מדברת. נשואה1 טוענת שזה מה שיפה בבלוג שלי, שאני כותבת בגובה העיניים.

פעם חשבתי שהנטיות הטיבעיות שלי הן בכתיבה. אבל, אין לי אפילו את הסבלנות לכתוב משהו מההתחלה ועד הסוף. שלא לדבר על לקרוא סיפרות טובה, אבל זה כבר משהו אחר לגמרי...

זה לא קיטור, גם לא התבכיינות. זו ההבנה של מי שאני.

יש פה אנשים שכותבים כ"כ יפה, כ"כ פואטי- אני לא יכולה שלא לקנא, ולו רק טיפ טיפה.

יצא לי לעלעל בבלוגים פה ושם, של אנשים שלא "קשורים" אליי, כאלה שאני בדר"כ לא כ"כ אוהבת לקרוא, האלה מהרשימה.. המסקנה שהגעתי אליה, שגם בישרא-בלוג יש קליקות.

ח-בורות..

יש את המ-גניבים שכותבים על סקס, גברים ונשים כאחד..

יש את אלה שכותבים על אקטואליה ואינטרנט..

יש את האמנותיים ביותר, הרוחניים

ויש את אלה שמחפשים פאקינג רייטינג. שמעליבים ומשתלחים בבלוגרים אחרים שטיפה מעזים להעביר עליהם ביקורת.

אנשים קוראים אחד את חבריהו, מגיבים אחד לחבריהו במעגל הקטן שלהם. חלילה וחס לראות מישהו או משהו מעבר לקליקה שלהם..

בחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה, אבל אני ממש שמחה שאת הבלוג שלי קוראים שניים וחצי אנשים (בקושי).

מי היה מאמין..

בתור אחת שתמיד רצתה להיות במרכז תשומת הלב, רצתה שכולם יאהבו אותה. אני רציתי לקבל את הערכה של כל האנשים סביבי. גם אני פתחתי בלוג בשביל לעשות עניין

מוזר..

אני לא אכתוב על נסיונות סקס הרואיים. אני לא אכתוב על טיולים מגניבים או מקומות אקזוטיים. אני לא אכתוב על מחשבות ורגשות עמוקים ופילוסופיים- מהסיבה הפשוטה שמכל מה שמניתי פה, אני לא עושה. אני לא חווה. אני לא מספרת. אין לי!!

המקום הזה הוא דיי יומן אישי ואפילו קצת משעמם, אבל הוא אני והוא שלי.

איך הוכחת לעולם שאתה קיים ?


לא עשיתי את זה.
אני מפוברקת לחלוטין..
לגמרי פיקציה..



מה החטא האחרון שביצעת ?

עשיתי את קומבי.
ממממ..
איזה חטא,שווה כל רגע..


אם הייתה לך בחירה להלחם עם מי שאת\ה רוצה, עם מי היית נלחם ?


עם האונ'..
עם הבנק..
עם העבודה שלי..
עם המשקל שלי. בעצם, את זה אני עושה עכשיו..

איזה ציטוט הכי מגדיר אותך כבן-אדם ?

זה היה, זה נגמר.
אבל יש הרגשה שסוף הוא תמיד התחלה חדשה..
(קומפוט נעליים- יהודה ברקן)

מה הדבר הכי גרוע שקרה לך ?


נשבר לי האגו..
ולרסיסים



מה הזיכרון שמחזיק אותך חזק ברגעים קשים ?

שהיום חרא..
אבל מחר יכול להיות גרוע הרבה יותר..
:)
סתם..
אבל בסגנון..
אן שירלי-
tommorow is a brand new day
בתקווה שציטטתי נכון

האם חפצים שקנית שינו לך את האישיות ?


אני לא בטוחה שחפצים שינו לי את האישיות.
אבל אחרי שקניתי את כל הצעצועים כמו המחשב, המדפסת וכד', אולי נהייתי קצת יותר טכנולגית, פחות טכנופובית



למי אתה נותן כבוד ?




לאלעד נחוביץ', מה ז"א?..
:))
ריספקט..



כשתמות, מה תרצה שיכתבו על המצבה שלך ?


זה היה, זה נגמר.
אבל יש הרגשה שסוף הוא תמיד התחלה חדשה..

אחת משותפותיי לדירה ואני בשיחה..

  שותפה: מה עשית ביומולדת שלך בסוף?

  אני: את קומבי! מה את עשית אתמול?

אני תוהה מה לכתוב קודם, איך היה פיזית? או איך אני מרגישה...

פיזית היה נפלא!!

כ"כ הרבה זמן התבכיינתי, קיטרתי, וסבלתי. במוצ"ש הגעתי למסקנה הסופית, שאין מצב שאני מעבירה את היומולדת שלי לבד! אין לי חבר, לא נשארו כ"כ חברות כי הרבה מהן נפוצו לרחביי תבל וכמעט תמיד אני בדיכאון בימי ההולדת. נוסעת הבייתה בוכה ומסתגרת. אז החלטתי..

no more!!

נסעתי הבייתה בסופ"ש. כרגיל היה נוראי. השתדלתי כ"כ לא להתרגז ולהתפרץ ושוב עלתה בי המחשבה : למה אני נוסעת לצפון כ"כ הרבה... כשדיברתי עם שרוליק לגבי הרכב הוא אמר "תיפני לאמא". והיא אמרה לי "מה את רוצה ממני, ממתי אני נוהגת". אפשר לחשוב שהם אלה שמוציאים את הכסף.. אחגדול אמר שהוא יעזור לי לחפש ונראה מה אנחנו עושים. בקיצר, לא צריך טובות של אפחד.

חזרתי עם נשואה1 ובעלה, כמעט פיספסתי אותם בדקות ספורות. אבל לפני כן הם עצרו באיזה מושב לקנות כבש..

כבש??

לפי דעתי הם קנו את כל הכבשייה. היה כ"כ מצחיק לראות את ההתעסקות בבשר. פעם ראשונה שראיתי בשר נחתך בזמן אמת..

כשכולם התעסקו בבשר, התקשרתי לקומבי (שכמובן חשב שאני מסננת אותו) וקבענו שאני אגיע אליו בערב של יום ראשון. הוא אמר לי לבוא מוקדם, כדי שיהיה לנו הרבה זמן איכות ביחד.

הוא אמר שהוא יפנק אותי ואני לא אצטרך לעשות כלום.

אחרי שסיימתי את השיחה התחילו הסרטים. חצי שנה לא ראיתי אותו, מזה יותר מ-7 חודשים שלא עשיתי סקס (). בכ"ז הוא היה פעם מאוד משמעותי בחיי, זה עדיין ביזארי לחלוטין שאני נפגשת איתו, אחרי שאמרתי לו שאני לא רוצה לראות אותו. דבר נוסף שחשבתי עליו הוא ,שאיך זה שאני נוסעת אליו. אני מרגישה כמו זונה. מצד שני, יותר התאים לי שאני אקבע מתי אני באה ומתי אני הולכת. היו פעמים שהוא היה אצלי שרציתי שהוא יתחפף ולא ידעתי איך עושים את זה בצורה עדינה (לפעמים זה לא היה עדין והוא נעלב).

התעוררתי ביום ראשון לצילצולי הטלפון. התחילו דיי מוקדם כדי לברך. כמובן שהתקשרו מהעבודה שלי כי רצו שאני אבוא לעבוד. במשך יום ראשון עשיתי פשוט כלום. מלבד להוריד שערות בכל מיני מקומות בגוף (כולם). אני מתביישת אך מתפדחת לומר שזו משימה שהזנחתי דיי הרבה זמן..

טוב נו.. לא היה לי בשביל מה, או מי...

נסעתי לרחובות ב-4 ונפגשנו בקניון..

(מיותר לציין שנראתי מצויין- התלבשתי סופני והתאפרתי יפה לאללה. שיחקתי אותה- הוא לא הוריד ממני את העיניים).

כמו שחשבתי, חופשי היה מוזר. היה מוזר לראות אותו אחרי הרבה זמן. ואני כשמוזר לי מפסיקה לתפקד. נכנסת למצב של numb היינו בסופר והוא כל הזמן שאל אותי מה אני רוצה, ומלבד קפה, לא עניתי לשום דבר..

הגענו אליו לדירה, אני עשיתי קפה והא נכנס להתקלח. אחרי שהילד יצא- הוא קפץ עליי.

אלוהים אדירים,זה היה כ"כ חסר לי..

התנשקנו כמו ילדים בני 16, שרק עכשיו גילו את נפלאות הצרפתייה. ליטפנו אחד את השני בכל המקומות בגוף (וכיוון שאני הייתי חלקה בכל המקומות בגוף, זה בהחלט היה נחמד מאוד). כשהוא שלח ידיים לתוך המכנסיים שלי ניסיתי לעצור אותו. בתור עקרבית ידועה, אני נהפכת לג'לי ברגע שנוגעים בי, אפילו בליטוף קליל. אני פותחת רגליים ויאללה.... מכיוון שהוא טיפ'לה יותר חזק ממני, אז העובדה שהחזקתי לו את היד לא מנעה ממנו במיוחד. הוא פשוט תפס את 2 הידיים שלי ביד אחת שלו ואת השנייה הכניס למכנסיים.. מפה, כבר אין יותר חשיבה קוהרנטית במיוחד מצידי..

יכלתי לפרט בדיוק מה היה, אבל אני לא טיפוס כזה, וזה לא סוג כזה של בלוג. אז תנו לדימיון להשתולל כמה שבא לו. אני יכולה להבטיח חגיגית, שכמעט כל מה שהוא יפיק- יהיה נכון..

מה שאני כן אגיד, שזו הייתה הפעם הראשונה בחיי, כולל האקסים המיותרים שלי וסטוצים למינהם, ששכבתי עם מישהו בלי קונדום. זה ממש revolusion.. בפעם הראשונה הוא גמר בחוץ ואני הבטחתי לו שאין שום צורך לעשות את זה, אני לא אכנס להריון וע"פי הבדיקה האחרונה, גם אין לי מחלות מין (והוא שומר על עצמו עוד יותר ממני אפילו). בפעמים האחרות הוא כבר לא מנע מעצמו, וממני. וואו.. זה ענק, זה משדרג הכל וזה פשוט מרגיש!!..

הדבר השני שאני יכולה להגיד, שלפעמים.. לא צריך 4play..

בפעם האחרונה, ממש מאוחר בלילה הוא פשוט נכנס אליי. בלי נשיקות, בלי ליטופים, בלי להיות רטובה ומבלי לנסות "להרטיב", וזה היה אחד הדברים הכי מדליקים שעשיתי בחיי. תוך שניות התחרמנתי קשות, גמרתי עשרות פעמים (ברעש גדול)

זה מדליק אותי עכשיו, כשאני נזכרת בזה...

הבעיה בסקס, שברגע שיש קצת, רוצים לחזור על זה שוב ושוב, כי הוא כמו כל תאבון, צריך "להאכיל"..

מה שעוד עשינו בפעם הראשונה, זה לישון ביחד.

לישון זו מילה יחסית, כיוון שהוא נחר כמו מסור ואני שכבתי לצידו והקשבתי. גם ככה נורא נורא קשה לי לישון עם גברים.ישנתי אולי שעה ובבוקר, אחרי שהוא התעורר, הוא חיבק אותי אליו, קרוב קרוב וצמוד צמוד. איזה כיף..

אח"כ במקלחת, הוא ניסה לעשות כל מיני תרגילי אקרובטיקה, אבל אם יש דבר אחד שאני לא מוצלחת בו, זה לנסות לתפקד, בכל צורה, לפני הקפה- אז ויתרנו.

מעבר לסקס, הוא פינק אותי בכל הדרכים שיכלתי לחשוב עליהם, לא נתן לי להרים אצבע, שכבתי על הכורסא כמו קליאו (פטרה כמובן). ראינו תמונות של החברים שלו, אלה שהוא היה מזיין לי במוח עליהם כ"כ הרבה והם בעצם מאוד לא מעניינים אותי. הפגישה הזו הייתה הפעם הראשונה שהוא לא הציק לי בשאלות כמו: התגעגעת אליי, חשבת עליי.. אני ניסיתי להוציא ממנו משהו, אבל חוץ מלהגיד לי :" אם לא הייתי מתגעגע אלייך, לא הייתי יוצר איתך קשר", הוא לא אמר לי כלום. ואני כל הזמן חשבתי: לעזעזל, כ"כ קשה לך להגיד שאתה אוהב אותי...

בתמונות הללו היתה גם תמונה של מישהי שהוא יצא איתה בתק' (וזה ציטוט שלו) שאני לא רציתי לראות אותו ולדבר איתו.

בבוקר הוא הסיע אותי לתחנה המרכזית, וחזרתי גמורה, אך מרוצה לי-ם..  

כשהייתי באוטובוס, צילצל האיזכור שלי לקחת את הגלולה (אני לוקחת אותה בבוקר) והסתכלתי אליה כמה דקות ספורות בהיסוס. אני יודעת, שאם אני מפספסת ביומיים את הגלולות, היומיים הקריטיים של ה-72 שעות שאחרי, אני נכנסת להריון. אבל תפסתי את עצמי, אני מופרעת.. באשכרה שקלתי לכמה שניות ספורות, להכנס ממנו להריון..

איך אני יכולה לעשות את זה למישהו שלא באמת איתי. כשאין לי עבודה, בית וחיים מאורגנים..

ואיך אני מרגישה, להיות בת 26??

מבוגרת לאללה..

אם כי עדיין אינפנטילית בתוך תוכי.

            מה שאני רוצה שיקרה לי השנה..

להגיע למשקל כבוד.

לסיים כבר את הפאקינג תואר הזה.

להיות יותר נחמדה אדיבה לאנשים, כולל אמאבא שלי.

לקנות סוף סוף רכב.

ואולי, אבל רק אולי, למצוא מישהו שיאהב אותי, יבין אותי, ירצה להיות איתי ולא יפחד לומר לי שהוא אוהב אותי.

לכל מי שאחל לי מז"טים ליומולדת- הרבה הרבה תודה.

מי ייתן שהשנה שתבוא תהייה רגועה, שלווה ומלאת חלומות שיתגשמו

אוהבת רבות..

פרייה