כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

נתקלתי בשיר של סנדרסון דרך בראוזינג אקראי בדיסקים של אהובי היקר. ברור שהגרסה ששמעתי הייתה של כפיר בן לייש מזייף ולא של סנדרסון.

בכלל, אני לא אוהבת את החבורה העכשווית שסנדרסון הקיף את עצמו בה בשנים האחרונות. אבל זה לא ממש קשור כרגע. הייתי בהופעה שלו יחד עם הלהקה. נהנתי מהשירים וניסיתי להתעלם מזמרי הרקע. הכי מוזר היה שהוא סיפר בדיחות שקראתי עליהן בספר שלו.

אבל שוב אני גולשת.

השיר הזה גרם לי לחשוב על תום.

כן, אותו תום הג'ינג'י- האהבה הראשונה שלי באנגליה. בגיל 16 אמרתי לו שאני אוהבת אותו שניה לפני שנפרדנו והוא גיחך. כמה אומץ היה לילדה בת 16 לומר דבר כזה. אולי לא היה לי יותר מידי שכל באותם ימים. חשבתי שבזמנו כתבתי לו מכתב, או שהתחלתי לכתוב המוני טיוטות של מכתבים שמעולם לא נשלחו אליו. חשבתי שאם הייתי פוגשת אותו היום, הוא צריך להיות בן...

בן 42. אני הכרתי אותו כשהוא היה בן 23

ברור לי כיום, למה קשר רציני בין שנינו בשנת 94 לא היה דבר ריאלי. אבל בשבילי, החופשה הזו באנגליה בגיל 16, הייתה החופשה הטובה ביותר שחוויתי בתור teenager.

כשפתחתי את הפרופיל הראשון שלי בפייסבוק, ניסיתי לאתר אותו. לא רק אותו. אבל לצורך העניין נשאר עם הסטוקריות רק עליו. ראיתי תמונה של מישהו שנראה לי מאוד דומה ושלחתי לו הודעה. מעולם לא קיבלתי תשובה נכון להיום.

אז כמו שאומר השיר- מעניין איפה איפה היא הלכה..

אני חייבת לכתוב כמה מילים על הקורפורשן. בכ"ז, זה היה חלק גדול מחיי במשך 3 שנים ומשום מה, הוא על דל שפתיי יותר מידיי היום.

(למה?? למה??)

זה ידוע שהדבר הכי גדול שהקורפורשן מתכונן אליו ומגייס אליו כספים זה מסיבת פורים . בהחלט שאפו על האנשים- הם משקיעים בתחפושות. הסתכלתי קצת על התמונות מהמסיבה של אתמול ויש שהתחפשו למסיכה של ג'ים קרי (בהחלט השקעה), 2 אנשים לזוג ציצים ענקיים, אחת התחפשה למונה ליזה שתלויה בלובר וסביבה יש מסגרת. יש עוד ועוד, אנשים בהחלט מוציעים ממיטב כספיהם.

אהובי ואני מעולם לא הצלחנו להביא את עצמנו להיות נוכחים במסיבה הזו, בכל 3 השנים שהיינו שם (למרות שאהובי היה לפני שהכרנו, בקדנציות מוקדמות). ברור לי לחלוטין שמי שלא הצליחה להתחבר ולהיות חלק מההווי של האנשים שם זו אני ולא להפך. אנשים שם לא הוקיעו אותי, להפך. אני זו שתמיד הרימה עליהם את האף.

אני מסתכלת על התמונות וחושבת- god damm it- אלה הם אנשים שלעולם לא יצאו מטברייה, לא יצאו. טוב להם במקום הזה (ולא ברור לי למה). מה שהם עושים משנה לשנה זה לתכנן את התחפושת למסיבת פורים לשנה הבאה. יתרה מזאת, אני פשוט לא מתגעגעת למקום הזה. בכלל!!

הייתה לי חופשיות תנודתית בקורפורשן. אף אחד לא הסתכל על תפוקה, על הגעה. אך אחד מעולם לא הרים צייץ כשנאלצתי לעזוב בשעות מוקדמות או גרוע מזה, היה עושה לי את המוות על זה שהילדה שלי חולה ואני לא יכולה להגיע לעבודה. המשכורת נכנסה תמיד בזמן וידעתי תמיד על מה נותנים לי שכר ועל מה מורידים לי. אף פעם. כל זה ועוד היו בדיוק ההפך באאוטסורסינג. ועדיין, על כל הבעייתיות שהייתה לי באאוטסורסינג, אני חושבת שהעבודה הזו הייתה טובה יותר מהקורפורשן.

אין לי מה להגיד, הדינמיקה הייתה אחרת. וגם הטברייני היחיד שעבד איתי באאוטסורסינג התגלה שנשמה אדירה וכבירה.

התקופה הקשה לא מאחורינו והמצב הכלכלי עדיין לא זוהר. בכ"ז הוצאתי כמה פרוטות על תחפושת לילדתי היקרה. מי שלא ראה את השדונת מתרוצצת בגינה של הק**ניה בתחפושת דבורה ועושה בזזזזזזזז, לא ראה חמידות מימיו

חג פורים שמח

לא הרבה שמים לב, כי זה לא בא לידי ביטוי עכשיו, עם ההריון והכל.

אבל בין ינואר 2012 ועד מאי, אני רזיתי 18 קילו. אם לא היה כל הסיפור של אבא שלי, אולי הייתי ממשיכה לרזות עוד ועוד.

ידועה בקרב המכירים אותי הבאסה הגדולה שלי שנכנסתי להריון בעודף משקל. בהריון הזה רציתי להיות קלילה יותר.

החלטתי שאני מחדשת רצון ישן שלי- לרדת במשקל ולהצטרף למרוץ למיליון.

לעונה הראשונה אהובי ואני לא התקבלנו כי היינו גדולים מידי. ואולי גם משעממים מידיי (אני מודה התרגשתי)- לא עוד!!

אני אלד, אני ארזה, אני אתחטב ואני אתקבל!

(שימו לב שאני לא אומרת שאני אזכה... )

אני מאמינה

ניסיתי לחשוב איפה אני עומדת בימינו אנו.

אז ברור שהמוח שלי עובד בתפוקה של 40% בימות החורף (ואנחנו עכשיו בחודש השנוא עליי עליי אדמות). אז ברור שמזה ניתן להוריד עוד 25% שנובעים מטמטמת הריון מתקדמת.

כשמשקללים את הכל, נראה שאני נותנת תפוקה של באזור ה-15% מעצמי. זה לא כולל להקריא סיפורים לקטנה. ללמד אותה להבחין בין טוב (אמא אני אוהבת אותך) לבין רע (אבל אני רוצה לראות אם העוגה בתנור מוכנה) ולרדת לאהובי היקר.

אם אני סוטה מהנושא, אני חייבת לומר ששווה שווה לקרוא ספרי BDSM ומנז'ים- למדתי רבות והאיש מרוצה. אבל לספרי הזבל נכנס בהזדמנות אחרת.

מבחינת הקריירה שלי דברים קצת תקועים.

עם כל הבלאגן שהיה עם אבא שלי, לא עבדתי ב-2012. לא בעסק העצמאי לפחות. בספטמבר עזבתי את האאוטסורס כדי לאסוף כוחות ולקדם את הביזנס. אבל אז נכנסתי להריון ובחיאת דינק, לא קל לי בכלל. אני חווה כאבים במקומות ש-אלף, לא ידעתי שקיימים בגוף שלי בכלל. ו-בית, לא חוויתי עם הספוגיונת.

מעניין שאני קוראת לה ספוגית על שם הפשלה שהביאה אותה לעולם. הילדה כבר כמעט בת 4 ומדהימה אותנו כל יום מחדש. אבל שוב סטיתי. נכנס גם לזה בפעם אחרת.

התחלתי לעבוד עם זוג בסוף נובמבר שסירב באופן חד משמעי להקשיב למה שהיה לי ללמד אותו. דרכנו נפרדו לא באופן חלק ולי ירדה המוטיבציה להיות גורו עבור אחרים. מאז היו טלפונים מתעניינים אבל אף אחד לא סגר איתי על כלום. הורים יכולים לקנות עגלה ב-4000 שקלים אבל לא מוכנים להוציא כמה מאוד שקלים על יעוץ שישנה את חייהם ולטובה.

נוט לעצמי, אני חייבת לקנות מדבקות למקלדת. אני תמיד מתבלבלת בין ט ו-א, בין ק ל-ר, בין ד ל-ג... הבנתם את העסק. את האותיות בסנסקריט, דרך אגב, אני רואה מצויין.

מבחינת הליך ההרזייה...

(הגענו לנושא כואב) חברה אני בהריון!! אני לא עושה דיאטה בהריון!! אז תרדו ממני בבקשה!!!

מבחינה זוגית, הרשתי, באמת שנתתי לאישון אור ירוק ללכת ולשחרר את עצמו אצל מישהי אחרת, כל עוד הוא מגן על עצמו הפעם לשם שינוי אני לא רוצה לדעת מי זו. אבל הוא לא רוצה (לפחות זה מה שהוא אומר לי) המבחר של בנות המין היפה שמקיפות אותו באזור של החור שבהר כולל טברייניות ובנות העמק הקולניות. הוא טען שהוא מעדיף לעשות ביד. או לחילופין לחכות ללשון שלי. כיף לי.

OMG, מישהו פתח בדירה אחרת לגמרי את ברז המים ואני שומעת את זה אצלי..

WTF???????

אני מרגישה כאילו החזירו אותי פלאשבק עצבני למעונות רזניק באוניברסיטה העברית

WTF??? X2