כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

בבית משפחת פרייה אודין נפל דבר.

אנחנו טסים לחו"ל!!!

החלטתי לעשות יציאת מצרים מארץ ישראל אל יוון בפסח. האמת אנחנו נוסעים לרודוס ורק לארבעה ימים. האמת, אנחנו נוסעים עם אחגדול, אשת לוט וכל הפוצקות. האמת, אני קצת חוששת משעות ואיכויות השינה של ספקוציק.

אבל...

זו הפעם הראשונה שהקטנטונת תהיה במטוס. לא טסנו לחול כבר 3 שנים. עוד מעט אני אתחיל לעבוד ואהובי יתחיל את התואר השני, כסף וזמן בטח לא יהיה לנסיעות לחול.

אז, אני סופרת כל יום ויום. מחפשת אינפורמציה על רודוס ומה אפשר לעשות חוץ מלאכול הכל כלול ולשכשך עם ספי בבריכה המחוממת.

מצד שני, זו השקעה כספית לא נכונה, בהתחשב שיש לי לשלם ביטוח לאוטו, פליירים וכרטיסי ביקור לעשות. אבל לעזעזל, חיים רק פעם אחת

חשבתי על זה טיפה יותר. וזה טיפה כן מפריע לי.

כן הייתי רוצה את הקשרים ההכרחיים בעבודה בה אני מתכוונת לעבוד. בעיקר אחרי כתבה שקיבלתי למייל על כמה השוק מתחיל להיות מוצף...

כן היתי רוצה שאנשים יחשבו שהם יוכלו לשלוח אליי לקוחות.

טוב, אני מניחה שאני אצטרך לעבוד קשה בשביל הלקוחות שאני אמצא בכוחות עצמי. נראה מה יהיה ביוני...

מעולם לא חשבתי שאני אודה בזאת בפה מלא...

אני מתגעגעת לצורת התקשורת שהייתה לי בעבודה הקודמת. אני מתגעגעת לדבר באנגלית שוטפת עם קולגות ממקומות כמו הודו, אנגליה ואפילו מקסיקו (אם כי במידה מינורית ביותר). אני מתגעגעת ללכתוב אימיילים, בלי כל צורך להרים את שפורפרת הטלפון כל היום!! אני מתגעגעת ליכולת לדבר עם הצד השני של העולם בשניה אחת.

אפילו אהבתי להתעסק עם העניין הכספי שבו התעסקתי בחודשים האחרונים לפני העזיבה שלי. עד כדי כך, ששקלתי ללכת ללמוד הנהלת חשבונות.

אהבתי את אופי העבודה, אבל...

לא היו לי חברים בקורפוריישן. לא יכלתי לסבול כמעט אף אחד, מלבד בודדים ספורים ביותר. לא אהבתי את ההנהלה. לא אהבתי את הנפוטיזם הבוטה. לא אהבתי את העובדה שהשורה התחתונה שם תמיד הסתכמה בכמה כסף הכנסת לחברה. ודפנטלי לא אהבתי את העובדה שהבת זונה שאחראית על כוח האדם עשתה תוהו ובבוהו בכסף ובחיים של אנשים. לא אהבתי את האוכלוסיה המקומית- כל זה בניגוד לאנשים בעבודה הנוכחית שלי.

לא חשבתי שאני אודה בפה מלא שהיו כמה דברים טובים מאוד בעבודה הקודמת שלי. לא חשבתי שאני אומר שאני קצת מתגעגעת.

מי היה מאמין?...