יודע מה? לא נכון.
לא נכון שרע לי, לא נכון שבאסה לי. לא נכון! אני מתנגדת למחשבה הזו, היא פשוט לא נכונה...
את ינואר התחלתי בנפילה מפוארת בכביש עקב כתם שמן ענק על הכביש ביציאה מהאאוטסורס. באופן אבסורדי לא היה אף אחד שרץ לעזרתי (שתבין, רחוב ריק). בהתחלה לא הצלחתי לנשום או לזוז. התקשרתי לאהובי שכמעט עזב את הכל ורץ להוריד אותי לבית חולים. כש- 180 סנטימטרים וכמה מאות קילוגרמים גירדו את עצמם מהכביש, התקשרתי אליו לומר לו שאין צורך להגיע. הקטע הכי הזוי, שלא לקחתי חופש מחלה, הגעתי יום יום למשמרת. המנהל שלי צחק והסתלבט עליי. אני צריכה לתבוע להם את הצורה... רק עוד לא החלטתי אם אני עושה את זה תאונת עבודה בבית הדין לעבודה, או תביעה אזרחית לעירייה חסרת אחריות במקום כמו החור שבהר.
מה שנשאר לי היום, שלושה חודשים וחצי אחרי המקרה, זו ברך שמקפיצה אותי לשמיים אם אני רק בטעות קצת נשענת עליה. לא יכלתי להתאמן או לעשות אירובי.
אם בהתעמלות עסקינן. החלטתי שהנפילה הזו לא תעזור אותי ו-2012 זו השנה בו אני מתחילה הליך הרזייה ודבקה בו!!
באותו חודש ינואר פשוט ניגשתי למרכז הקהילתי הקרוב לאזור מגוריי והצטרפתי לקבוצה של חלי ממן. מה אני אגיד, זה היה כ"כ פשוט וכל מה שהייתי צריכה זה לבוא, לשלם 200 שקלים ולהתחיל אורח חיים חדש.
היום אני חודשיים ושבוע אחרי ו-fucking A אחד גדול, אני מינוס 10 קילוגרמים שלמים...
אני סוף סוף יכולה לומר שאני לא הכי שמנה שהייתי בחיים שלי. אני אוהבת את מה שאני עושה. אני מפנטזת על היום בו אני אכנס לגליק בקיץ הבא וארכוש בגד ים חדש, לא במידה 52.
עשיתי את זה בלי להתאמן (ראה ערך הפיסקה הקודמת) עדיין. אבל עשיתי עוד מעשה ונרשמתי לקומפלקס הספוקט של החור שבהר. כ"כ יקר, כ"כ גורם לחור משמעותי בכיס המשפחתי. אני מקווה שיהיה שווה את זה.
(גם אהובי נכנס להליך, אם כי טיפה שונה וירד 7ק"גים שלמים עד כה)
מה שמביא אותי למחשבה בלתי פוסקת על התקציב המשפחתי. בגללו, העסק שלי ממריא בנסיגה. ישנה משוואה אבסורדית שכזו שבשביל להצליח בלהיות עצמאי, צריך להוציא כסף. אבל בשביל להיות מסוגל להוציא כסף, צריך להצליח בלהיות עצמאי.
האאוטסורס משלם פחות או יותר את המעון של ספקוצה. אבל לא יותר. השכר בהחלט לא מספיק לי. אבל גם עניין יעוץ החארטה עדיין לא מוכיח את עצמו. חודש הבא יהיה שנה מאז התחלתי ללמוד את המקצוע. אני לא יכולה לחזור למשרה מלאה כיוון שאז לא יהיה לי זמן אל המיועצים שלי וחוץ מזה, משרה מלאה לא מביאה אותי אפילו ל-4K בחודש ואני לא יכולה לעזוב את האאוטסורסינג כי אז גם לשלם לגן אני לא אוכל.
התחלתי לחשוב על לחפש עבודה אחרת. משרה מלאה במשהו שהוא אינו שירות לקוחות. משרה שתתן לי שכר קצת יותר טוב ונוכל להרשות לעצמנו להוציא את צ'רלי ל- much needed פנסיה.
הדבר הכי משמח בכל מה שקרה בחודשים האחרונים הוא ש- סוף סוף הגענו למרץ!!!
החורף הזה הזכיר לי חורפים קשים בירושלים. כמה שהיה קר. כמה שלא היה תנור וכמה שהיינו כלואים עם ספינקה בבית, מול ערוץ הופ ילדות ישראלית.
אוטוטו אביב ופסח וחוםםםםםםםםם. 
אני עדיין מתעקשת ש-2012 היא שנה של שינוי, של חידוש ושדברים חייבים להיות טובים יותר לא משנה מה. אבל לפעמים זה כ"כ קשה....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
