כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

חושך אצלנו בבית. ספיונת הלכה לישון זה מכבר ואנחנו מתעצלים להדליק את האור, פשוט דוחים את זה לעוד מעט. בעודי מסתכלת על אהובי שמסתכל עליי ושנינו תוהים מי יקום להדליק את האור, הבנתי מה הבעיה שלנו...

דחיינות (יוריקה...)

אנחנו דוחים לגמול אותה מטיטולים, לכן היא עדיין מסתובבת בגיל שנתיים וחצי עם טיטול בבית.

אנחנו דוחים את הגמילה מבקבוקים, לכן היא עדיין נרדמת עם 60מ"ל של מים בערב (יועצת השינה שלנו הייתה מתפלצת)

אנחנו דוחים לנקות ולסדר את הדברים הדחופים שיש אצלנו בבית. הממ"ד שלנו נראה כמו מקלט של משפחה מדור הבייבי בום.

אנחנו דוחים החיפוש מיטה לספולה הקטנה והיא עדיין ישנה במיטת תינוק

אנחנו דוחים את ההתעסקות ברכישת המכונית. לכן אנחנו חיים על אוטובוסים (עשיתי תאונה טוטל לוס, אבל זה סיפור להזדמנות אחרת)

אהובי התנגד וטען שהוא דוחה את הטענות הללו..

טוב, אז אהובי לא עבר את האודישנים. כזה סיפור חיינו- הוא כ"כ מוצלח וכ"כ אינטיליגנט, שהוא מגיע לשלבים מאוד מאוד מתקדמים במיונים. לקראת הסוף תמיד תהיה דינמיקה קבוצית או חראטה אחרת בסגנון ומשום מה אחרי זה, התשובה תמיד תהיה שלילית.

התבאסתי יותר ממה שחשבתי שאתבאס.

כבר התחלתי להפנים שאולי זה חיובי לחזור לבירה. אולי אני סוף סוף אסיים את התואר. אולי אני אצליח יותר במקצוע החירטוט בו בחרתי לעצמי. אולי ואולי ואולי ואולי... כבר אמרתי שאני לא אקנה כרגע רכב חדש כי אולי נתחייב לשכירות. כבר חשבתי שאחפש לספי גן בבירה וחשבתי איך אני הולכת לדחוף את המשרה בחור שבהר עמוק בישבן של הלקוחה ושביחד עם זה אני גם אקבל פיצויים- דובדבן שבקצפת.

לכן, ההרגשה עכשיו היא של החמצה אדירה.

אהובי אמר ודיי בצדק. אני בן 36 (לא 37 כמו שאמרת לי) ומה אני יכול להציע מבחינה מקצועית? דבר שאוטומטית גרם לי לחשוב על עצמי. אני בת 33 ומה לי יש להציע מבחינה מקצועית מלבד עבודות מוקד?

איי. קיו גבוה (שלי) ו-700 נקודות בפסיכומטרי (דפנטלי שלו), לא עוזרים לנו אם לא עשינו עם זה כלום.

עכשיו אנחנו צריכים לאסוף את עצמנו ולראות, אנא נפנה?

(עוד חצי שעה צפירה והספוגיונית אפילו לא מעלה בראשה להירדם)

משעממת ומשועממת.

נשבר לי כבר!!!

מחר נוסעים לעין כרם