כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

התעסקתי, התעסקתי והתעסקתי..

אבל כשסוף סוף הפסקתי להתעסק והסתכלתי קצת מה קורה פה ושם, אז גיליתי את החדשות..

starry נפטרה!

לא קראתי אותה ברציפות. פעם ב..

נפעמתי מבחורה בעלת כוחות נפשיים עצומים כ"כ שיודעת שהזמן שלה שאול, אז היא עושה הכל כדי לבלוע את העולם.

היה לי כ"כ קשה לקרוא ולקבל את העניין. התעסקות שלי בעצמי גרמה לזה שאני אפספס את הלידה של הבת היפהפיה שלה ואת המוות.

שלי יקירה, נתגעגע המון.

אם יש תהיות לגבי מה אני עושה בזמן האחרון עם עצמי. אז אני מתעסקת בזה.  

למרות שאני בטוחה שאין, את לא כזו מעניינת, יאלה סתמי..

(המאניה והדיפרסיה מתערבבות יחדיו).

בדודה דוגמנית מתחתנת!

יש כבר תאריך, ב-28 בנובמבר (אחרי ימי ההולדת שלנו). צחקנו בבית שצריך להראות ממש טוב, יהיו אצלה בחתונה סלברטי'ז. חוץ מזה, למיועד שלה יש הרבה חברים במקומות הנכונים. אולי יהיה מישהו "שממש" שווה להכיר.

אני לא מתחרפנת בארוע הזה כמו שהתחרפנתי בחתונה של אחגדול. אני לא אחזור על כל מה שעברתי בשביל שיהיה לי בנזוג- זה לעבור על כל ההיסטוריה של הבלוג הזה. בסוף מצאתי את עצמי עם שמלה ורודה מבריקה, וביננו, היא הייתה ממש מזעזעת. כשכל הציצים שלי פרצו החוצה מהמחוך, כי הוא לא ישב עליי כ"כ טוב.

הגישה, אוי הגישה..

היום אני לא יכולה להבין מה עבר עליי, או מה לעזעזל חשבתי לעצמי.

אני הולכת להיות אלגנטית ומהממת (יש עוד זמן לחשוב על מה ללבוש ואיך). אני הולכת לבלות (לבד או לא), לשתות, לרקוד ו... יהיה מה שיהיה..

tolk about בריאות נפשית, נכון?

רציתי לכתוב על המסיבה הגדולה שהבוס שלנו מתכנן בחודש הבא. אבל אני לא הולכת, עקב מבחן שיש לי יומיים אחרי והוא גדול מאוד וחשוב ביותר לתואר ולברה"נ שלי. חוץ מזה, זה יוביל להתברברות נוספת על המהות שלי בעבודה- איך היה פעם ואיך זה היום, איך אני רואה את עצמי ואיך אחרים רואים אותי. אז אני עוצרת את זה כאן. מספיק שאני חושבת על זה, למרות שלהפתעתי ואולי אף לשמחתי, פחות ממה שהייתי בטוחה שיקרה אולי בגלל זה שאני לא מתכוונת להופיע.

פייר, חבל. כי זו אמורה להיות מסיבה ממש מגניבה, עם הרבה אוכל, אלכוהול וזריקת אנשים לבריכה.

טוב אני הולכת לעלעל קצת בבלוגים שכנים, הרבה זמן לא הקדשתי צומת לב לאהובים עליי.

סופ"ש נפלא

פריה

השלושה חודשים האחרונים היו סיוט.

הייתי מתעוררת באמצע הלילה שטופת זיעה ותוהה מה יקרה אם.. איך אני אבשר את זה להורים שלי? איך אני אחיה עם זה? אני.. שהפחד הגדול ביותר שלה זה המוות..

כשישבתי במרפאה וחיכיתי לתשובות, התיישב לידי איזה בחור צעיר, שאמא שלו התקשרה כל 2 דקות והציקה לו. הוא היה חיוור כמו סיד וממש רעד. באיזה שהוא שלב הוא פנה אליי ואמר לי "איזה שבוע ארוך זה היה, נכון?" ואני תהיתי אם אני נראית כמוהו. הרגשתי כמוהו, זה בטוח. נכנסתי לפניו ויצאתי נורא מהר. נשמתי לרווחה והצבע חזר לי לפנים. הבחורה שמסרה את התשובות חייכה. הוא נכנס אחרי ואיחלתי לו בהצלחה. לא נשארתי לראות מה קורה איתו, אני באמת מקווה שהוא בסדר. הדבר האחרון ששמעתי ממנו היה: "תודה נשמה".

אז כנראה שיש לי עוד 50 שנים לחיות, בעזרת השם.

לכל יפי הנפש שאמרו לי: "תלמדי את הלקח, פעם הבאה תשתמשי באמצעי מניעה"...

סתמו ת'פה!!!

לא הכל אתם יודעים, אל תניחו הנחות מטופשות כיוון שאני בחרתי לא לשתף אתכם בכל מהלך חיי. במקום להתחסד ולהתנשא, תתמכו! אתם בטח לא רוצים להיות בנעליים הללו ולקבל את התשובות שאתם נותנים!!!

however...

לכל האנשים שכן תמכו, והיו הרבה כאלה כאן.

תודה!

תודה!

תודה!

אין לכם מושג כמה התמיכה הזו, ולו רק וירטואלית, עזרה.

עכשיו אני יכולה להחליט מה אני עושה הלאה.

זו כבר עובדה מוגמרת שאני נשארת בירושלים לעוד חצי שנה. המעשה הכי פשוט והכי חוסך כסף בשבילי הוא להשאר במעונות. כמה שרע ומר לי לחשוב על זה, יותר מתוק וכיף לי לחשוב על דרום אפריקה באפריל. לכן, אני צריכה לחסוך כמה שיותר. לכן, אני נשארת. זה בהנחה ואני אקבל תשובה חיובית ממשרד המעונות.

זו ההמתנה האחרונה שיש לי לעשות . נראה שכל מה שאני עושה בשמן האחרון זה לחכות...

בעודי יושבת פה וחושבת וחושבת. התגנבה למוחי מחשבה כלשהי..

אני יכולה לחזור להזדיין!!

יפי ייה...

לא עשיתי כלום במהלך 3 חודשים, כיוון שלא רציתי להעמיד בסכנה אף אחד (טפו טפו טפו). לא חיפשתי בנזוג והקפאתי את המנוי שלי באתר ההוא. אני יכולה ללכת להפשיר אותו. אני יכולה סוף סוף לנסות לחפש בחור נורמלי. בהנחה שלא נשארו צלקות מכל המאורע הזה. ראיתי תמונות של הרבה מאוד אנשים שאני מכירה מי-ם באתר הזה...

אני עדיין מעדיפה להכיר מישהו באופן פיזי ולא אינטרנטי. טוב נו.. יהיה מה שיהיה..

לפחות נפתרתי מהדוס הפרסי בעל הגנים הקלוקלים..

ותאמינו לי..

הגנים ממש קלוקלים, למרות שהוא בטוח, מה זה בטוח- משוכנע, שהוא בחור זהב..

דיי! זו הפעם האחרונה בהחלט שביזבזתי עליו מילים כאן! (ובכלל)

במסגרת שיקום/שיפוץ הפריה

החלטתי להאריך את מנוי הפרו, אבל רק לעוד חצי שנה. הזמן בו אני אמורה להיות בירושלים ובאונ'.

כמו כן, החלטתי לחזור לקבוצה של ש.מ. העלתי את כל המשקל שלי בחזרה. כנראה רק עם תמיכה של קבוצה ושל מדריכה הצלחתי להוריד שמו שרציתי. למרות..

בעודי מתעמקת בזה קצת יותר. אני לא כ"כ בטוחה שהעניין הוא של תמיכה. לפי דעתי, זה יותר תחרות.. היא ירדה קילו השבוע, אני ארד שניים שבוע הבא. בסוף כל זה, יש את חברות הכבוד, בה את מקבלת המון מתנות ודברים בחינם וגם את כוסית עולמית...

אני רק צריכה להחליט איזו קבוצה תתאים לי השנה.

אתמול התקשרתי למעריץ.

עשיתי את הטעות לספר לו על כל עניין האיידס, אז רציתי לגמור את הסיפור הזה.

הוא שמח עוד יותר ממני...

אני מקווה שאין לו איי אלו אשליות שנהיה ביחד.

תיפלצת אמרה לי אתמול שמאוד חשוב לשמור על קשרים. הרגשות שיש לו כלפיי יעלמו בשלב מסויים ונוכל להיות ידידים ותו לא. היא צודקת, לצערי הרב. אני ידועה בתור אחת שנותנת לקשרים להתמסמס לה, בגלל שאני רוצה להיות כל הזמן לבד. היא אמרה שבאיזה שהוא שלב, פתאום יפסיק לבוא לי להיות לבד, אבל אז, כבר לא יהיה אף אחד בסביבה..

הדבר האחרון,

הלימודים!!

ובכן, נשארו לי כמה מועדי ב ויש לי מבחן בית לכתוב. יש לי עבודה מרובה בעבודה עצמה וזה כל מה שאני הולכת להתעסק בו באוגוסט.

מלבד זאת, ב-10 לחודש יש יומולדת לאחקטן, הוא יהיה בן 20 וזה דורש חגיגה ענקית. וגם יומולדת לנשואה2, שאני לא אומרת בת כמה היא תהיה...

אני מודה...

ארוך.

שיהיה לכולם חודש נפלא ופרודקרטיבי.

קיץ מרגש ורויי דברים מרגשים.

שתחליטו רק החלטות חכמות וטובות.

והכי חשוב, שתהיו שלמים עם עצמכם.

אוהבת, אבל מלאן תלאפים.

פריה