כדי לנצח צריך לראות את הצד השני מובס

יש היום בערב את עיר הבירה אצלנו וממש רציתי ללכת. לשתות קצת, להשתחרר. אבל, בסופו של דבר אני נשארת ללמוד. לא דיברתי עם הפקחוס, כי הרגשתי שזה יהיה לא לעניין להתקשר אליו ולהציע לצאת. גם ככה רמת הקשר ביננו חורגת מעבר למה שהייתי רוצה איתו. לפי דעתי המלומדת, הוא היה רוצה איזה קטעון (או מעבר, מי יודע) איתי, הוא רמז הרבה יותר מפעם אחת, אבל אני מרגיעה אותו כל פעם שהוא מדבר.

בפעם האחרונה זו הייתה יציאה מסוג: "תני לבעלך לעתיד להכין לך את הקפה"

התקשרתי גם לאמריקאית, אבל היא רוצה לראות היום את הגמר של כוכב נולד.. ואני חשבתי לעצמי, wtf? אם אני, חושבת שזה משעמם, אם אותי, זה לא מעניין- מה נסגר איתך בובה? אני מציעה לך בירות ואפשרות לבחורים. חשבתי אפילו להגיד לבלונדינית הגדולה להגיע, היא במצב לא משהו. אבל...

יש גמר כוכב נולד!

לגבי האמריקאי, שהוא באמת באמת מאוד חמוד, היא החליטה לזרום עם העניין. עדיין קשה לה לאללה עם הסיפור והיא כ"כ מתלבטת. הוא שאל אותה ממה היא כזו נסערת (הכל באנגלית, כמובן) כאילו יש לה מלאך ושטן על שתי הכתפיים שמקשים עליה את ההחלטה. מה שלי היא אמרה, שבאמת טוב לה איתו, אבל ברמת הטוב, אין לה את התשוקה המטורפת הזו. אולי אין פה "אבל", כשחושבים על זה. היא הגדירה את העניין איתו, כאילו היא לובשת את זוג המכנסיים החביבים ביותר עליה. פשוט נוח לה.

אני לא ידעתי מה להגיד בקטע הזה. כל הקטעים שהיו משמעותיים אצלי, התחילו מתשוקה גדולה וראו עכשיו איפה הם וכמה זמן לקח להם להסתיים. אומרים שתשוקה נבנית במשך הזמן, אבל...

היא לא אמורה להיות שם מלכתחילה?

תהיתי לגבי הסיפור הזה, כי זה השפיע מאוד גם עליי. כי אם זה ככה, אז לא הייתי בכלל צריכה לזרוק את הבחור האחרון שיצאתי איתו לדייט, ההוא מ-Jdate. הוא ממש רצה אותי ואני לא הרגשתי כלפיו שום רצון להכנס איתו למיטה. אולי, לא הייתי צריכה גם להעיף את דובוני, הייתי נשארת איתו ומן הסתם הרצון להוריד לו את הבגדים היה נבנה, לא?

אני חושבת שאני אעלה את השאלה הזו בפורום ההוא שאני מסתובבת בו. למרות שלאחרונה, האנשים שם מעלים לי קצת את הסעיף.

לפי דעתי, האמריקאית קצת דרמה קווין בקטע הזה. טוב נו, הגיוני. היא מושפעת מ"חברים" ומכל האופרות סבון האמריקאיות הללו שהיא מכורה להן. היא חושבת שהיא והאמריקאי הם רוס ורייצ'ל..

ואם במהפך של 180 מעלות לחיים שלי..

הלכתי סוף סוף אל הרופא והוא אכן ראה שיש לי תת פעילות בבלוטת התריס ונתן לי כדורים בלי סוף. וגם לעשות כל חודש בדיקות דם. וגם ללכת לעשות אולטרסאונד צוואר אצל איזה פרופסור בעין כרם.

טוב שהוא לא מגזים.

הוא עיין בבדיקות הדם שלי ואמר לי שהחדשות הרעות הן, שאין מה לעשות. ככה בנויה הפיזיולוגיה שלי, ככה נולדתי ואני אצטרך את הטיפולים הללו לכל חיי. החדשות הטובות הן, שהסוכר והכולסטרול שלי הן: פרפקט! הוא אמר שאני יכולה להמשיך לאכול את כל מה שאני אוהבת (ביצים וגבינות עטירות עובש ושומן). הוא נורא הבין לליבי ואמר לי שאני מנסה לשמור דיאטה בכל כוחי, נכון? (כמעט נכון). הוא הבטיח לי באופן חגיגי, שבחצי שנה הקרובה, כשהמטבוליזם שלי יסתר, אני ארד 15 ק"ג.

וזו הבטחה!!

יהההייי... איזה כיף....

בזמן האחרון יש לי כל מיני השגות לגבי הדרום אפריקה. פתאום נורא בא לי לסיים כבר את הלימודים ולקחת את עצמי לכמה חודשים לאיטליה. אני לשכלל סוף סוף את האיטלקית שלי ולראות את כל מה שהתעסקתי איתו בערך מגיל 21.

אני דפנטלי לא החלטית.

ובנימה זו, אני חוזרת למבחן האחרון שעוד נשאר לי- נמאס לי ממבחנים!!

נכון שאמרתי שאני צריכה למצוא לעצמי חיים. אבל למה לי להתעסק בשלי, כששל אחרים הרבה יותר מעניינים?

האמריקאית ואני חזרנו להיות קצת יותר בקשר. זה מובן, אני לבד , היא לבד כרגע, כשכל החברות האחרות שלה או נשואות, או עומדות להנשא, או במערכת יחסים הרסנית (כמו הבלונדינית הגדולה, אבל על זה נדבר בהזדמנות אחרת). בדיוק כמו החברות שלי, רק ששלי או דתיות או בחו"ל, או מסננות אותי כנראה..

היא התקשרה אליי בצהרים, כשהעמדתי פנים שאני לומדת למבחן וסיפרה לי סיפור מאוד מעניין..

לפני הסיפור הזה, צריך לציין שהאמריקאית עשתה עלייה בגיל 18 ומאז היא גרה לבד. לבד זה אומר לבד- היא גרה לבד, מכלכלת את עצמה לבד (כמעט). אני באמת מורידה את הכובע בפניה. הבחורה עובדת היום בעבודה ומשתכרת היטב. היא מחזיקה את הבית שלה,את הרכב שלה ואת עצמה לבד. בגיל  16 היא עשתה מן שנת שליחות בקיבוץ בצפון, עם קבוצה של עוד אמריקאים. למעשה, בבית השיטה- ממש קרוב לבית שלי. היו לה כמה ידידים שנשארו איתה במשך השנים- גברים ונשים שליוו אותה במשך הזמן.

האמריקאי (בהעדר שם אחר לתת לו) הוא אחד כזה. היא מספרת לי שהוא מן הידידים שזרמו תמיד ליד החיים שלה. הוא אף פעם לא היה ממש קרוב, אבל הוא היה בסביבה. לפעמים הם היו יוצאים לשתות משהו ביחד, הייתה לו חברה במשך 5 שנים וגם האמריקאית יצאה עם מתאבד משלה (לא כדאי להכנס לזה, תאמינו לי).

היום בטלפון היא סיפרה לי שקרה לה משהו מוזר. היא סיפרה לי שהיא יצאה עם האמריקאי ועם עוד כמה חברים. כבר כמה זמן היא כועסת עליו, כיוון שהוא התנהג בצורה ממש כלבתית (זה בדיוק המושג שמתאים להתנהגות שלו, ממש כמו אישה בהריון). הוא נפרד לפני כמה חודשים מחברה שלו, שבעצם גילתה שהיא לסבית ( ) ומאז הוא לבד. הוא לבד בארץ והוא טיפוס דיי דיכאוני, הוא נכנס למצבי רוח. למרות, שבאופן כללי, הוא חי די בסדר. בערך, יש לו עבודה והוא מסיים את התואר בקרוב. ביציאה הם נשארו לבד באיזה שהוא שלב, אז היא אמרה לו את כל מה שהיא חושבת עליו, שאם הוא ימשיך להתנהג בצורה כזו, היא תעיף אותו מהחיים שלה, כי ממש נשבר לה ה(כל מיני אלמנטים) ממנו.

אני הקשבתי מהצד השני וחיכיתי למשהו מאוד ספציפי שיגיע..

הוא התחיל לגמגם ולומר שהיא צודקת ושהיא החברה הכי טוב שלו ושהוא בכלל לא רוצה לאבד אותה, שהיא חשובה לו מידי בחיים שלו. פשוט יש לו בעיה קטנה.. 

הוא מאוהב בה!!

ואני בצד השני, בצרחות..

ידעתי!!!

ידעתי!!!

כל השיחה, כל הזמן הזה שהיא מספרת לי על האמריקאי וכל מה שהם חוו ביחד מאז ימיהם בקיבוץ בגיל 16 ועד עכשיו, אני מחכה לגלוי האהבה הזה..

היא הייתה בשוק. לא ידעה איך לעכל את זה. הוא מבחינתו, ברגע שנפתחו כל הסכרים אמר לה שהיא סקסית ושהוא רוצה אותה ושהם מכירים אחד את השניה כ"כ טוב, לטוב ולרע (לגרעפסים שהיא תוקעת לכל עבר.. ). הוא דיבר הרבה ובשלב כלשהו, כשהיא הייתה עדיין בשוק מכל העניין, הוא נישק אותה...

אני חייבת להודות. שאותי זה מעט משעשע. האמריקאית נראית מצויין. היא כוסית על פי כל אמות מידות שקיימות היום, אבל היא עדיין תוהה מה הוא רואה בה. עוד דבר שאני רוצה להודות זה שאותו אמריקאי, ממש ממש חמוד. אני זוכרת שבפעם הראשונה שראיתי אותו, לפני 4 שנים, אמרתי לה שאם הוא היה יותר גבוה (קצת הרבה יותר גבוה) אני הייתי רוצה אותו.

זה מה שעשינו היום, ניתחנו את כל מה שקרה, שתינו קפה, אכלנו עוגיות וראינו "הרווק אנפלאגד" (אני כבר יודעת במי צ'רלי בחר, אבל האמריקאית לא רוצה שאני אגלה לה).

צחקתי עליה, שהיא בדיוק קיטרה שמשעמם לה בחיים ואין לה במה להתעסק, הנה עכשיו היא מצאה מלוא החופניים במה להתעסק. אני אישית, דווקא ממש רוצה שילך להם, כי הוא ממש חמוד ולה ממש מגיע מי שיעריץ את הרצפה שהיא דורכת עליה. (זה בניגוד למאבטח שאמר לי פעם, שהוא לא יסגוד לאף רצפה שאיזו בחורה הולכת עליה ).

מעניין איך זה יתפתח...

שיהיה לכולם שבוע מצויין, אני חוזרת לזלדה.

פריה

אחד מהבנים בעבודה שלי אמר לי את זה וגרם לי לצחוק.

באמצע משמרת ערב, נכנסנו ל-Ynet ושיחקנו משחקי התנתקות. יותר נכון, הוא שיחק ואני הפרעתי לו.

האחת (שזה השם החדש של אישתו של, שהיא המיועדת לשעבר, הנשואה לאחגדול) שאלה אותי אם יש לי חברים שמתנגדים להתנתקות. היא התפלאה, באמת האנשים שאת מסתובבת איתם, יש להם דיעות ימניות?

אני חשבתי וחשבתי, באמת היה לי קשה לעלות על מישהי. בהתחלה חשבתי על הנשואות, אבל לא נראה שדיעה פוליטית משתנה בגלל נישואין. אפילו שהן התחתנו עם דתיים. ואז היא עלתה לי לראש...

מיצי!!

האחת והיחידה...

איך יכלתי לשכוח את המיאו הזו? שברגע זה ממש היא באמצע טרק בצפון סין, אבל עדיין מוצאת זמן ומקום לשלוח לי מיילים על סרבני התנתקות דרוזיים וכל מיני כתבות אסטרולוגיה, למה לא צריך להוציא את זה לפועל...

נו.. עכשיו בטח יגיעו התגובות של ה"שמאלנית המזדיינת"...

קלטו מה גיליתי כרגע...

אמנם, התגובה היא ללא שם, כביכול. אבל אם לוחצים על ה-properties של התגובה ועל כתובת ה-url אפשר לגלות מי כתב מה, בעילום שם כביכול...

איזה גילוי...

איזה קטע!

באמת שאני לא בעד ההתנתקות. אבל אני לא נגד.. באמת שלא...

עכשיו אני רואה בעיני רוחי את קומבי מג'דנן, איך הוא שנא את זה שלא הייתי מוכנה לדון איתו בעניניי פוליטיקה

האחת נשאה לאוקראינה, לבקר את המשפחה ואחגדול מצטרף אליה ביום שלישי. אני אראה אותם במהלך הטיול שלי. הם יגיעו למוסקווה ונבלה ערב יחדיו.. ממש מרגש...

טוב, שכחתי מה הייתה מטרת הפוסט.

אני הולכת לקרוא עד לזהות בדוייה. אל תתבלבלו. זה חומר קריאה על יפן המסורתית למבחן...

סיימתי עוד מבחן בית..

שלושה נותרו עד לטיסה המיוחלת שלי..

הולך להיות שבוע לא קל. אני מקווה שיעבור מהר, אני כבר לא יכולה לחכות.

אני כותבת כרגע מהאוניברסיטה. אני נמצאת בקובייה נסתרת, בה לא יכולים להציץ מהצד או לעבור מאחורה ולראות מה אני עושה. לפחות את הקוביות שלי אני יודעת לבחור כמו שצריך (בניגוד לגברים).

חשבתי לכתוב על העבודה שלי..

מעיין עדיין סקסי בטירוף... עדיין עם החברה הזו שלו..

הבחורון החדש עדיין חמוד מאוד, עדיין כל הבנות בעבודה רוצות בו...

חוץ ממני. לי זה כבר עבר. ידעתי שאם אני אתעסק במשהו אחר, אני כבר לא אחשוב על זה יותר מידי. וחוץ מזה, הוא לא כזו אטרקציה. לצערי אני יכולה לומר, שהבחור הזה לא מאוד מעניין...

נקסט!!

מעבר לכל אלה. יש בעבודה בעיות..

אבל לא לי!!

יש בנות שמרגישות ממש מחורבן. שעורכים נגדן מסע צלב, שלא סובלים אותן, שמדברים עליהן מאחרוי הגב. שהן לא רוצות בכלל להצטרף לארועים המחלקתיים שלנו..

אבל זו לא אני!!

אתם מבינים מה אני מנסה להגיד פה? שמעתי אתמול כל מיני דברים שהותירו אותי פעורת פה. הרבה בנות מסיימות את הלימודים, אז הן עוזבות בקרוב את העבודה. האוירה קצת עכורה.. יש כמה שמרגישות ממש לא טוב..

יש איזה 2-3 בנות נורא חזקות אצלנו. הן כבר עובדות המון זמן. הבוס מקשיב למה שהן אומרות ואם הן בוחרות מישהי שתהיה השעיר לעזעזל, מסכנה.. הלך עליה. יש כמה בנות שהן ממש חלשות. הן נותנות לבוס להתעמר בהן והן מגיעות למצב של בכי לא פעם.

ואני?...

אני לא לפה ולא לשם. הבוס שלי יודע שהוא לא יכול לומר לי כלום, כי כשאני פותחת עליו את הג'ורה שלי, הוא רק רוצה לקבור את עצמו מתחת לשולחן המשוכלל שלו. בכלל, נקודת הפתיחה בדיונים ביננו היא: שאני צועקת עליו, לא מסכימה לכלום ורק בסוף מקשיבה לו.  מצד שני, אני לא פונה אליו לעזרה. הוא יודע שאני לא מעוניינת שהוא יתייעץ בי. אני, הבוס והגברים בעבודה חיים בצורת "חיה ותן לחיות". אני לא חברה של אף אחד, אבל אני חושבת שגם אין מצב שאנשים לא אוהבים לעבוד איתי ולהיפך.

מזה נוצר מצב, שתמיד אני האחרונה לדעת את הרכילות..

זה תמיד מצחיק אותי. אני.. שפעם הייתי "המעביר" של הדברים הללו. הייתי יודעת את כל הזבל ראשונה וממהרת להפיץ אותו לכל עבר..   כנראה שמתבגרים, אה?..

רציתי לכתוב על הפגישה שהייתה בת"א, בקשר לטיול, אבל יש לי כ"כ הרבה דברים לעשות הבוקר וחוץ מזה.. אני גוועת ברעב.. אני הולכת לדפוק איזה באגט..

שיהיה לכולם סופ"ש מדהים, יפהפיה ומרגש.

טיילו המון, תלכו לים ותבלו.

רק תזכרו שפריה המסכנה תקועה בחדר ולומדת למבחנים בהסטוריה של מזרח אסיה...

שלכם, ימבה