הייתי נורא עסוקה מאז שחזרתי, קרו כ"כ הרבה דברים, אפילו לא הספקתי לעיין בבלוגים של אחרים.
sorry
אני לא יודעת במה להתחיל- במה שהתרחש בימים האחרונים או הטיול, בכל אופן אני אחלק את זה ל-2 פוסטים.
אולי כדאי לספר דווקא מה קרה אחרי הטיול, מהיר יותר..
הלכתי ביום שני לש.מ (ע"ע שומרי משקל) לעשות בקרת נזקים. כמובן אחרי החגים, אחרי הטיול ובעיקר אחרי השתוללות שלי מתק' המבחנים ביולי.
הכי קטע שאני לא כ"כ מצליחה לשמור בערך מתחילת יולי ועליתי בסה"כ 2.5 ק"ג(!!).
זה דיי שימח אותי, לא רציתי לחשוב מה היה קורה לו איבדתי את ה-10%, ובכלל זאת.. אני משלמת על זה ממיטב כספי.
ישבתי, נרגעתי, הקשבתי לגורו. כך גמלה בי ההחלטה לחזור למשקל (גם נגמרת לי הכרטיסיה). בכל זאת, אחגדול מתחתן ואיך הגדירה את זה נשואה1.. את צריכה להיות האחות הכוסית, לא האחות המעפנה והממורמרת..
אנשים תוהים הרבה פעמים למה אני מכנה את עצמי "בדיחה". למה אני מזמזת את השיר של הביג'יז, או לחילופין של דפש-מוד, או לחילופין מאיזה פרק של אלי מקביל : I started a joke..
אני שרה אותו כל פעם שאני חשה שהחיים צוחקים עליי, מריצים על חשבוני את הבדיחה האכזרית שלהם.
למה אני מתכוונת? לדוגמא: כל האנשים שכביכול מחקתי מחיי..
קומבי, ר' (שמעתה והלאה תקרא בבלוג זה סמרטוטי). שלשום במשמרת בוקר התקשר לפתע הנשוי (אה? אה? אני כבר רואה את המצח מתקמט). זה בחור שבקיץ של שנה ב' הייתי מאוהבת בו עד כלות. נשואה1 תמיד אמרה שהוא כזה בוביק, ממש אידיאל. וואו.. כמה רציתי אותו והוא היה הידיד הטוב ביותר שלי והוא היה (עדיין) נשוי.
המצפון שלי לא אפשר לי לעשות דבר וכשעברתי קמפוס הקשר ביננו דעך. הוא הסתיים לחלוטין כשגיליתי שהוא הזמין את כל ה"חברה" למסיבה, לראות את התינוקת החדשה שלו. מסתבר שאני לא נחשבתי אחת מהחברה!
העפתי אותו מחיי, כמו שעשיתי באותה התק' גם לסמרטוטי.
הוא התקשר כאמור, ואמר שכיוון שזו המשמרת האחרונה שלו, הוא לא רוצה לעזוב מבלי שנפרד כמו שצריך, ובכ"ז אני מאוד חשובה לו וחברה טובה, ובלה בלה בלה..
השיחה הייתה בסבבה, דיברתי איתו כרגיל כי כבר לא אכפת לי מכלום (תראו.. אם הצלחתי לסלוח לקומבי.. המנטרה החדשה 
). אבל, לא היה לי זמן לדבר איתו יותר מידי, הייתי מאוד עסוקה והשיחה הסתיימה.
כך חולפת תהילת עולם וכך זה נגמר. אין לי את הטלפון שלו, אני גם לא מתכוונת לברר. הוא כבר לא לומד באונ' ועזב את העבודה. מסקנה- יצא מחיי.
next!
אחרי הטלפון עם הנשוי, סמרטוטי התקשרה
מצחיק אותי שכיניתי אותה ככה, היא באמת הבן אדם הכי מתפזר שאני מכירה.
היא הגיעה לעיר לביקור בזק ורצתה שניפגש. לקחתי את עצמי ואת בריג'יט (המצלמה הדיגיטלית החדשה)ונפגשנו בעיר. ישבנו בבולינט. היה כיף להפגש, לא ראיתי אותה יותר משנה, צחקנו פשוט המון. אכלתי סלט עוף (שהיו בו אגוזים 
) ובאופן כללי נהנתי, מלבד הפעם בה "יצאתי" על המלצרית. היא כ"כ הרגיזה אותי ביחס שלה, חצופה. והיא עוד אמורה לתת שירות. בסוף, חרף חוסר רצוני הרב, השארנו לה טיפ נדיב.
(מסכנה מה עשיתי לה, היא פחדה לגשת אלינו כל הערב וכל החברות של סמרטוטי הגיעו למסקנה שנהייתי פי 7 יותר מגעילה ממה שהייתי פעם).
כשיצאנו משם, סמרטוטי הציעה משנמצא איזה שהוא מקום בו יש אפשרות לעשן. זמן רב שלא עישנתי, התגעגעתי מעט 
.
אבל.. החברות שלה לא מצאו מקום בו ניתן לקנות מבחנה נורמלית, או לחילופין, לא השיגו ניירות לגלגל, אז ויתרתי.
כנראה זה לא אמור היה להתרחש- אפרנטלי, ימי המופרעות שלי אכן הסתיימו...
כפי שכבר אמרתי, באמת היה נחמד לראות אותה. אני כבר לא כועסת יותר על אף אחד (מלבד אולי על הפלגמט) ובטח שלא עליה. קבענו שנפגש במועד מאוחר יותר ,או שאני אגיע לצפון, בחור בו היא בחרה ללמוד ולגור כרגע.
הקטע האהוב עליי
אחרי חיפושים רבים ושיחות טלפון לאחיה הקטן, שולר התקשרה סוף סוף. היא גרה באנגליה, לכן שמה שונה עכשיו לשאונד
היקירה בישרה לי שהיא חוזרת בינואר לארץ (יש!! יש!!). אין לכם מושג כמה שמחתי שסוף סוף היא תהיה קרובה אליי. זו הבחורה שגורמת לי להרגיש הכי טוב עם עצמי ונותנת לי תמיד את ההרגשה שאני יכולה להיות הכי בטחה בעצמי, אני מתה עליה.
היא אמרה שזה נורא טוב ויפה שהיא חוזרת, אבל מה בנוגע לביקור אצלה??
ואני תוהה.. מה באמת??
פתאום זה נראה לי הגיוני בעליל, למה לא?
למה לא לסוע ל-4/5 ימים ללונדון בנובמבר ביומולדת? אוכל ולינה מסודרים. כל מה שאני צריכה להוציא באופן תיאורטי זה כסף לכרטיסי טיסה. כבר בדקתי באינטרנט, דרך איסתא הכרטיסים בנובמבר יעלו באיזו 460$ ותמיד יש את הצ'רטרים..
לאט לאט זה ממש קורם עור וגידים, זה יכול להיות יומולדת של הלייף..
אני מתקשקשת עם קומבי באייסי לפעמים ולעיתים נדירות יותר גם בטלפון.
הוא היה ממש צומי, כי הוא היה אמור לעבור עקירה כירורגית והתבכיין על זה .
הוא חשב שאני מסננת אותו, הוא כזה- full of shit..
לא מוצא חן בעיניו שאני מתעקשת להגיע אליו, כשיהיה לו ריהוט וכשתהיה לו דירה. הוא רוצה לבוא אליי מן הסתם.
צחקנו מלא, שאלתי מה תהיה הגודל של המיטה שלו, כי אני רוצה רק קינג סייז. אני רוצה פינוקים- שאני לא אצטרך לנקות/להכין אוכל/לנקות.
מבינים את הקטע?
מבינים למה הבדיחה?
i started a joke..
but if i only see that the joke was on me..
טוב, דיי לבנתיים, עוד.. בפעם הבאה.
אז עכשיו- תמונה של סמרטוטי- משהו חביב שישאיר טעם של עוד
שיהיה חג שמח
פרייה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
