אצלי במשפחה נעלבים.
כן, אם לא באים לבקר כל יום (אני לא) או מתקשרים לפחות, במינימום 3 פעמים ביום (אני לא), אם לא אוכלים כל פעם כשבאים ואם לא עושים כל חג אצל ההורים שלי...
כפי שמובן ממשפט זה, אני אף פעם לא בסדר, תמיד נעלבים ממני.
אז שיעלבו, נמאס לי כבר מזה, השלכתי מעליי את המחשבות על ריצוי כל בני המשפחה וחוץ מזה, אני בכלל לא רוצה לכתוב מה נהיה מהמשפחה שלי בשנה האחרונה, זה נושא לפוסט אחר לחלוטין.
כשחושבים על זה, זה נושא לטיפול פסיכיאטרי מעמיק.
לא משנה, הלאה.
כשדיברתי עם קמ**יה (ע"ר) לגבי החג, הוחלט שנעשה את ראש השנה איפה שנעלבים יותר, לצערי זו המשפחה שלי. אז היינו אהובי ואני אצל אבאמא, אחגדול ומשפחתו הגיעו, אחקטן כיבד אותנו בנוכחותו וכדומה...
אהובי ישר תקשר אוטומטית עם פוציק2, טוב היא השנייה, אליה מתייחסים פחות מלגדולה- מעדיפים יותר את הגדולה ושטויות כאלה. אבל שוב אני נכנסת לשריטות של המשפחה הדפוקה שלי.
אמא שלי החליטה לעשות כל עוגה, אבל כל עוגה עם אגוזים- לא משנה שאני לא אוכלת אגוזים...
!!!!!!!!!!
!!!!
אמרתי הלאה...!!
יום למחרת, החלטנו לנסוע למשפחתו של האיש, לבקר את האחים שהוא רואה אותם פעם במאה שנה. מלאנו מים, הוספנו שמן במנוע- רק כדי לגלות עשן לבן עולה ממכסה המנוע הקידמי בצומת גולני. כשעצרנו ובדקנו- נזילה!! השמן משפריץ לכל מקום ואתר, רק לא איפה שהוא צריך להיות.
איכשהו הגענו בואכה שום מקום שהוא מקום מגוריהם של קמ**ניה מעל טבריה (ופעם גם שלי) ונאלצנו להשאיר את צ'רלי שם. אי אפשר לחזור את כל גבעות כפר קנא/נצרת עילית בלי מנוע מתפקד.
לזכותם של קמ**ניה, הם התנדבו להחזיר אותנו הביתה ממש מייד.
מעולה.
נו כבר, הלאה!!!!!!!!!
הגענו הביתה לגלות שהאוניברסיטה הפסיקה ביום בהיר אחד את התקשרותה עם ספק האינטרנט שלנו- אין לנו לא אינטרנט ולא טלוויזיה (כי הלוויין שלנו מבוסס אינטרנט)
נהדר.
הלאה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
קמנו ביום ראשון לגלות שאהובי חולה- שלשולים, בחילות וכאבי ראש מכאן ועד להודעה חדשה
נהדר.
מה ביקשתי כבר, רק הלאהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני מרגישה כ"כ חסרת אונים. קמתי ביום שני ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
אני עדיין לא ממש יודעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
