קיצור כתבתי לפני שניה פוסט ארוך רצח ולחצתי "שמור"
ואז זה רשם לי שזה לא מזהה אותי כמשתמש
לחצתי "הקודם" וראיתי שהכל נמחק.
זה עצוב מאוד וזה רק מעצבן אותי יותר
קיצור בזמן האחרון כולם מעצבנים אותי
אני מרגישה גועל כשאני מסתכלת על רוב האנשים שהיו ממש קרובים אליי
אנשים חיים בסרט שהחיים דבש
ואז החברים הכי טובים שלהם הולכים מרכלים עליהם על הבוקר.
יש ת'משפט " אין סודות בחברה "
כמה שזה נכון,
אתה מספר משהו למישהו יום למחרת כל העיר יודעת...
זה כזה עצוב
אין על מי לסמוך
לפעמים אני מדמיינת לעצמי איזה טוב זה היה אם הייתה לי רק חברה אחת
אבל חברה אחת טובה רצח שהייתי יכולה לסמוך עליה בעיניים עצומות
שהיינו מתבודדות לנו בבצפר ושמות זין על כולם
זה עדיף מאשר להיות בחבורה של 30 ילדים והנושא העיקרי זה ריכולים על מי שלא בא
סבבה, אפשר לרכל פה ושם
אני גם לא תלית שכולה תכלת, אני גם לפעמים מרכלת (חרוז חח)
קיצור החיים חרא, אין מה לשמוח
ואין מה לקום בבוקר
אין לי כוח בכלל.
מעניין מה יכול לעזור לי להתעודד
אני מגיעה למצב שאני רואה טלויזיה ומתחילה לבכות בלי קשר,
כל האנשים חארות
וגם אני.
יאללה בייייייייייייייייייי 3\>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
