(של נטשה)
הגענו לבית של דודים שלי.הוא היה די מרוחק מהעיר.כשרק הגענו אני וסופי ממש דאגנו כי מבחוץ הוא היה נראה כ"כ כפרי ולא מחובר לשום ציויליזציה,אך כשנכנסנו די מהר גילינו שיש שם כל מה שצריך..בדיוק כמו בכל בית רגיל.
עלינו לקומה האחרונה.דוד שלי אלפונס סחב לנו את המזוודות ובלנקה אישתו הראתה לנו איפה נישן.בקומה היו שני חדרי שינה ושירותים.בחדר אחד ישן אנטוני ובחדר השני אני וסופי.ישר איך שנכנסנו לחדר קפצתי על המיטה ליד החלון וצעקתי בגאווה "אני פההה ^^".המיטה הייתה ממקומת ליד החלון וראו ממנה את כל הנוף הירוק של העיר לובילין.לאחר כמה דקות שהתמקמנו והחלפנו בגדים מהטיסה בלנקה הציעה לנו להצטרף לחתונה של חבריהם,אך היינו נורא עייפות וסירבנו.הם כולם הלכו לחתונה ואני וסופי נשארנו להשלים שעות שינה.
ישנו מאוד חזק כנראה כי כשהתעוררתי השעה הייתה 7 בערב.פתחתי עיניים וסופי לא הייתה במיטה.
בטח טוחנת..הייתי בטוחה.קמתי ויצאתי מהחדר.הטלויזיה עשתה רעש של מוזיקה פולנית..התחלתי לצחוק כמו מפגרת תוך כדי שאני עם חצי עיניים סגורות,הולכת במסדרון מחפשת את השירותים..פתאום ראיתי צצלית של גבר..
דפקתי צרחה...ופתחתי את העיניים O______O
"חח נטשה י'חולת נפש זה אני!.." חייך אלי אנטוני שהיה נראה מאוד משועשע.."הפחדת אותי!!...." עניתי לו בפרצוף של *חכה חכה נקמה..* "אני יודע!" הוא ענה בסיפוק..גרררר..הוא עוד יקבל ..חשבתי בלב.
ירדנו שנינו למטה וכולם אכלו ארוחת ערב.סופי ואלפונס נראו מיודדים ובלנקה התרוצצה להביא לנו אוכל..
התיישבנו אני ואנטוני ואלפונס ישר שאל "תגידי את תמיד יושנת כ"כ חזק?" חייכתי לו והתחלתי לאכול.
ארוחת הערב עברה נחמדה ודודים שלי הלכו מהר לישון.
ישבנו עוד חמש דקות אני סופי ואנטוני ליד השולחן..רצו לי מחשבות בראש כמו "ככה יראה כל ערב?יופי ממש שבאתי..מה זה המקום הזה..ואיפה כל הבנים השווים לעזזל..מה עובר על סופי..אמא..למה היא מסתכלת על העוף בצורה מוזרה כזאת כאילו היא חושקת בו..>< " הייתה דממה.אפילו חתול אחד לא ילל בחוץ.
כל כך שקט פה..חשבתי.
ואז אנטוני קטע את מחשבותיי "רוצות לראות מקום מגניב?"..."ברור!" אני וסופי ענינו ביחד.
"בואו אחריי..." הוא אמר והוביל אותנו לקומה האחרונה..הלכנו עד סוף המסדרון איפה שהיה ארון.
אנטוני הוציא ממנו סולם,התחיל לטפס..ודחף למעלה פתח קטן לגג. "יאאאא איזה מגניבבב..." סופי התלהבה.
"אני עולה אחריו!.." התלהבתי גם אני ועלינו שלושתינו למעלה.
הגג היה חום כהה ומרוב חושך לא ראו את השדות הירוקים..הדבר היחיד שבלט היה הירח בצורת בננה..
"חח סופי את רעבה?הנה בננה בשבילך.." הצעתי לסופי "חח יא איזה התחשבות תודה..אבל לא P: " ענתה לי סופי וגיחחנו בסיפוק מהבדיחה שלנו.
"לפעמים כשאני מסתכל על הירח אני מדמיין עליו כל מיני מקומות שהייתי רוצה להיות בהם.." עצר אותנו אנטוני.
שתינו הפנינו את הראש אליו והשתתקנו..היה נראה כאילו הוא היה חייב לדבר.ולא רצינו להפריע.
"מה רע לך פה?" שאלתי בתמימות.כאילו זה לא היה ברור..
"אני רוצה לעשות מוזיקה.לטוס לניו יורק.לראות עולם..כפר קטן זה לא העתיד שלי". הוא היה נראה עצוב.
"גם אצלנו זה בתכנונים...רק לא ידוע מתי" אמרה סופי.
"צריך לעשות משהו..אבל השאלה מה קודם..זה נראה כ"כ מייאש לפעמים..צריך למצוא מפיק..והכל זה כסף"
הוספתי לייאוש שהיה באויר.
"מחר יש מסיבה..אני רוצה שתבואו איתי" הציע אנטוני.
אני:"איזה סוג של מסיבה?ריקודי עם?לא בקטע שלי.."
*שלושתינו נקרעים מצחוק*
אנטוני:"חחח...מסיבת היפ הופ..באים שני ראפרים מלונדון ומפיק מצרפת..זה מיני תחרות כשרונות כזאת.."
אני:"מהההההההההההה?!?! ורק עכשיו אתה אומר?!?!...ברור שאנחנו באות!..בואו נופיע שלושתינו.."
אנטוני:"אני מנגן על גיטרה..מה אתן עושות?"
סופי:"אנחנו שרות!אומייגד!יש לנו להקההההההה!!"
אני בקוצר נשימה:"אומייגד *-* "
אנטוני:"אתן רציניות??איזה מגניב זה וואי...יופי..אז..מחר ננסה את מזלנו..(: "
*אני מוחצת את אנטוני מאהבה*
אנטוני:"יאללה אז עדיף שנלך לישון..שיהיה לנו כוח"
אני:"כן,צודק...אעעעעעע"
*סופי מחייכת :) ולא נושמת*
שלושתינו ירדנו מהגג ואני אנטוני הלכנו מהר לחדר.פתאום שמתי לב שמשהו חסר..
חזרתי אחורה שלוש צעדים וקלטתי את סופי יושנת במסדרון..הילדה נרדמה -________-
לקחתי את הפרחים מהעציץ והשפרצתי עליה..מועחעח...תראי איך את הולכת לקפוץ..
סופי: "גשםם!!נטשה!יורד גשםםםםם זה חורףףףף"
אני בשיא המתפגרת מצחוק "חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח"
סופי פותחת עיניים:"הא?מה?מי צעק עכשיו..אוי כנראה חלמתי.."
*הולכת לחדר ונכנסת מתחת לשמיכה*
חח איזה מפגרת..חשבתי לעצמי.ונכנסתי גם מתחת לשמיכה.
"מעניין מה יהיה מחר.." חייכתי לעצמי ונרדמתי.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * *
למחרת בבוקר אני וסופי קמנו ביחד ושלחתי אותה להעיר את אנטוני.
סופי חוזרת :"אא הוא בתחתונים..לא נעים לי"
אני בהתלהבות: "חחח מהה?!!יששש!! רגע הנקמה הגיע^^ "
*נכנסת לאנטוני לחדר עם מצלמה*
*מעיפה ממנו את השמיכה במהירות*
*פלאשים* *פלאשים* *פלאשים*
אנטוני:"WTFFFFFFFFFFFFFFFFF!!!!!"
אני:חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח מגיע לך!! "נטשה חולת נפש" האא?!??! XDXD
*אנטוני בשוק מרים מהר את השמיכה ורץ כמו סיסי לשירותים*
*סופי יוצאת מהחדר ונתקעת בו*
סופי:"אעע סוריי לא ראיתי כלום נשבעת!"
אנטוני:"נטשה את מתההההה"
אני:"מועחעחעחעחעחע" ~מסופקת~ ^_____^
אחרי שאנטוני התגבר על חששיו הגופניים התלבשנו שלושתינו וירדנו לארוחת בוקר.
השולחן היה מלא בדברים חלביים כמו גבינה לבנה,גבינה צהובה,ביצים,חלב ומלא פירות.
אני סופי ואנטוני התחלנו לאכול מהר בעוד שאלפונס ובלנקה נראו די רגועים."לאן אתם ממהרים?" שאלה בלנקה עם פרצוף כבשה בולימית. "יש מסיבה עוד מעט..במה..אנשים..בכיכר קרטי" עניתי לה בטון של "לייק..איפה את חיה.."
"אנטוני...לא אמרת לי על זה כלום!לאן אתה לוקח את המסכנות??מה יהיה איתכם??...הו אלוהים שלי.." התחילה בלנקה להילחץ. "אל תדאגי אמא אני יודע מה אני עושה..." ענה לה אנטוני.
סיימנו לאכול,אנטוני לקח את הגיטרה,אני לקחתי תיק קטן עם הדפס זברה ויצאנו לכיוון הכיכר.
ככל שהתקרבנו שמעו את המוזיקה יותר חזק.כבר יכולתי להרגיש את הנוער המתקבץ שם..מריע לאמן הבא לעלות.
עמדנו מטר ליד הכל ואוטובוס גדול הסתיר לנו את המתרחש.שתי שניות אחרי שהוא המשיך לנסוע יכולתי כבר לראות הכל ברור..בנים,בנות...בגדים מודרניים..היפ הופ ברקע! כ"כ אני! אעעעעע! סידרתי את השיער
ואנטוני אמר משהו על 'המארגנת' וסחב אותנו למאחורי הבמה.
מאחורי הבמה עמדו כל מיני להקות ולהקה אחת בולטת של 5 בנות..כולן בלונדיניות.היה להן פרצוף סנובי והן שידרו גישה של "אנחנו יפות,מוכשרות וכ"כ הולכות לנצח כאן..." ואז הגיע תורן לעלות לבמה.
בנתיים שהן הופיעו המארגנת של התחרות באה לברר עלינו..פתאום קלטנו שאין לנו אפילו שיר!
"בואו נשיר את 4ever של ורוניקס!" סופי הציעה..ואני התחלתי לזמזם לאנטוני את המנגינה...כמעט על סף עצבנית.
הסתכלתי לו בעיניים והוא הבין שאסור לו לעצבן אותי..הוא חייב לקלוט את זה ומהר!
"ווהוווו" נשמעו יריעות הקהל ללהקת הבלונדינית..הבנו שזה תורנו לעלות ונעמדנו קרוב למדרגות.
הבלונדיניות ירדו מהבמה ואחת מהן דפקה לסופי מבט מזלזל..סופי בתגובה תפסה עצבים "אנחנו הולכים להיות דה בסט!"...."BEST THING EVER..!!" עניתי לה.
3,2,1....לבמה!קדימה!המארגנת דחפה אותנו ועלינו..הקהל בחן אותנו מכף רגל ועד ראש
ויכולתי לראות את המפיקים יושבים בשורה ראשונה..
"its now or never....." אנטוני לחש לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
