יומני היקר

(תזכורת לעצמי: הבלוג מהווה תחליף ליומן שאותו אני לא כותבת, לא יותר).

אז, אממ.. אני מצוננת. דרך מעולה לפתוח את הדף הראשון של היומן.

אתמול יצאתי לסיבוב עם כפכפי אצבע, קפאתי את החיי, ועכשיו אני משלמת את המחיר.

(תזכורת לעצמי: זה לא צבא, אין גימלים יותר! אם אני חולה- אני מפסידה לימודים וזה לא כיף בכלל).

היה מצחיק אתמול, לשחק פינג פונג במרתף, זה הזכיר לי את "מופע שנות ה-70" שכל החברים נפגשים ויושבים באיזה בית  וממציאים דרכים להפיג את השיעמום.

אתמול האירה לי הנורה הזאת שקופצת בכל הסרטים המצויירים. כל אחד מהחברים שלי מצא לעצמו את הדרך שלו בחיים. זה ממש מגניב. הכי מגניב זה, שלא משנה כמו רחוק כולנו הולכים, איכשהו הדרכים שלנו מצטלבות, ושוב כולנו יושבים באיזה מקום, צוחקים, ומספרים את אותן הבדיחות שגם לפני 4 שנים הצחיקו אותנו עד בכי.

אני עדיין לא בטוחה שאני רוצה שכל העולם יקרא שוב את מה שאני כותבת.

אני מניחה שאני אספר לכמה חברים טובים ובזה זה יסתיים.

(תזכורת לעצמי: את כותבת פה, כי את עצלנית מידי לכתוב את היומן שלך..)

מחר שוב מתחיל עוד שבוע לימודים. ללמוד עיצוב גרפי זה כנראה הדבר שהייתי צריכה בשביל להרגיש טוב יותר עם עצמי. לעשות משהו שאני אוהבת. במיוחד אחרי כמעט 3 שנים שלא באמת עשיתי מה שרציתי, אלא מה שפקדו עלי לעשות במסגרת הצבאית.

(תזכורת לעצמי: לעשות SAVE מידי פעם- עבודת הביוטופ היא תזכורת כואבת לכך שצריך..).

אני אעצור פה לבנתיים.

עד הפעם הבאה,

ME