אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא...

לוטן היום בן שנתיים ושמונה חודשים.

בכל יום שעובר אני נדהמת מהפקחות שלו.

זה גיל הספוג.

כל מה שהוא שומע בחצי אוזן- קולט ומיישם לאחר מספר ימים.

ולי נשאר רק לעמוד עם פה פעור ולהתפעל.

למען המאורע מספר הברקות של השבוע האחרון:

1) ערב אחד השכבתי את לוטן לישון והוא בקש שאשיר לו את שיר הערש החדש.

    (למען ה-RECORD, עוד כשלוטן נולד, מצאתי ששירי סעודה שלישית נהדרים בתור שירי ערש.

     זה התחיל ב"מי האיש החפץ חיים", "המלאך הגואל אותי", ולפני שבוע שרתי לו שיר ערש "חדש"- "ברכי נפשי").

     התחלתי לשיר "ברכי נפשי, ברכי נפשי את ה'",

     לפתע הילד מתיישב ובחיוך רחב שואל: נכון שה' זה הקדוש ברוך הוא? הוא בנה את הבנין שלנו?

     ומצאתי את עצמי מנהלת שיחה פילוסופית על מהות האלוקים עם הבן שלי.

2) שלשום השכבתי את לוטן שוב לישון.

    (כן, זה דבר שקורה הרבה...וכן, השיחות הכי עמוקות שלנו מתנהלות בזמני השינה...

    ועל חשבון שעות השינה...אבל אני נהנית מכל רגע)

    סגרתי את הדלת חלקית כדי להחשיך את החדר ונשכבתי לצידו, עוצמת עיניים ומקווה שהוא יבין את הרמז.

    לפתע הוא שואל: "נכון שאם נסגור את הדלת לא יהיה לנו חמצן?"

    ושוב מצאתי את עצמי מנהלת שיחה פילוסופית עם הבן שלי על חשיבות הנשימות והחמצן בחיינו.

3) התארחנו השבת אצל חמותי. שלושתנו ישנו בחדר אחד.

    בסביבות 8 בבוקר (במהלך ניסיונות לפקוח עיניים), נשמע קול מכיוון המיטה של לוטן:

    "אבא, תלטף קצת את אמא".

    סוף סוף יש מי שדואג לזוגיות שלנו!