כבר הרבה זמן שאני לא כותבת כאן כמו שצריך ...

זה כבר לא אני , לא מתאים לי לפרוק ככה .

הבנתי שאני מעדיפה לשמור לעצמי את מה שאני באמת מרגישה ,

אפילו לחברות , מה שפעם היה הדבר הכי חשוב לי בחייים ...

פשוט אני , לעצמי .

זה קשה לפעמיים , זה כן לוקח מחייר ,

אבל לפעמים אנשים לא יבינו אפילו עם אלף מילים .

לפעמים זה רק אתה .

וזאת באמת רק המלחמה שלייי .

מלחמה שאני חיייבת לעבור בשביל הבריאות שלי ,

בשביל עצמי ,

כדייייי לחיות חיים רגילים סוף סוף .

כבר שמונה שנים שאני צריכה לחייות עם זה , וזה עומד להיעלם בע"ה !

אבל כבר התרגלתי לזה ...

אני לא רוצה את זה =\

ובכלל , אני מפחדת ... ופחד משתק ..

זה מפחיייייד כמה שנהיייייתי בן אדם אדיש !!

נהיייייתי פשוט אדיייישה , ורעה , וקרה , וחסרת אכפתיייייות .

לא אכפת לי מאפחד יותר :\ רק מעצמי

לא רוצה את הניתוח הזה , את המכשייר המזדייין

ואני אצטרך אשכרה להמשיך ללכת לבצפר ! .

פעם מישהי שאלה אותי " תגייידי , את לא מפחדת ? "

ואמרתי לה שאני כן מפחדת ..

והיא שאלה אותי מה אני עושה עם זה ....

אז אמרתייי לה , " אני פשוט לא מראה את זה "

וזה נכון , מבפניייים אני מתה מפחד , אבל מבחוץ .....

אני לא מראה בעיייה ..

אבל כשזה יהיה עליי .. אני לא אוכל להסתכל למישהו בעולם הזה בעיינים ,

ושהוא יראה את זה עלייי , בלייי דמעות .

ואני אבכה המווווון .

אוח מה עושים במצב כזה .

וחוץ מזה , אייייתו המצב אותו מצב .........

הראש מממזמממן ויייייתר רק הלב צריך לעבור הלאה ..

לא בזמן הקרוב , לא עכשיו , אחרי הניייייייתוח ואחרייי הכל , אולי .

אני לא מרוצה מהכל , ואני רואה את זה על עצמי

אין לי סייייייייבה בתכלס .....

מי שמכיר אותי רואה שאני לחוצה .

רואים עלייי , אני יותר עצבנית , אני על סף בכי כל שניייה שאני עם אנשיים ..

איבדתי תכלייייייית .. אין לי תכלייייית .

אני מרגיייישה ... אני מרגישה קיימת - אבל לא חייה .

ובצדק את האמת .

תמונות תמונות תמונות

תייייייייאטרון

ייייום הולדת של קרינוש

עם היפה


אחרייייייי התספורת :]

אתמול הייייה היסטוריה

מחר יהיה תעלומה

והיייום ? היום זה מ ת נ ה