Next Time

ובזמן שאתה שם

אני רצה אליך לאורך קירות

אך אתה בפנים קרות

לו היה אפשר לחזור לאחור

בלי לשבור

להחזיר לך את הגיבור.

ובזמן שאני פה

 אני מפרידה את ידי ממך.

כי  אזלו המילים

ונשארו רק הזיופים.

כבר לא יחפות במדרכה

ואת לי לא מחכה.

ובזמן שכבר לא

מחבלת איפה שכואב

וכבר לא ניתן לסכל

כי גם לך הכאב.

זאת שהיינו נותנות הכל אחת

לשניה,

זאת שהשלימה אותי,

לחתיכה שלמה.

וגם כשלא הייתי שלמה,

נהנתי במחצתה.

ובזמן הכי קשה

נטשתי

גם אותה.

ואולי יום אחד תסלחי,

ואולי יום אחד לא

אבל הזמן לוקח

ומשאיר את מה שהיה מאחור.

הלוואי והיה זה שקט טהור,

בתוך נפש שהלכה לה

ומי יודע אם תחזור.