לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

אנשים יודעים שהם הולכים למות אך חיים בכל זאת


פה אני אשתף אותכם בכל מה שעובר עליי ועל כולנו! כולנו ילדים של החיים ולא צריך לעשות פה פוזות. כשאנחנו לבד אנחנו נזכרים בשדים שרודפים אותנו.. ואני פה בשביל להטיל את השדים שלי על הדף אינטרנט ולספר עליהם- לכם. אני לא מכירה אותכם אבל אני כבר מתה על כולכם. ת


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2007


מרגרט אן

למה היא תמיד עצובה

מרגרט אן

השכנים שואלים,

היא ילדה לא מאושרת,

תמיד הפנים שלה ארוכים וחיורים,

ושערה משוך

כמו אצל מבוגרת.

זה לא שהיא עונה בגסות,

או בחוצפה צוחקת,

זה זה שהיא תמיד אדיבה

או סתם לעצמה שותקת.

זה זה שהשמלות שלה ישרות

והגרביים משוכים עד לברך,

מרגרט אן,

השכנים אומרים,

היא ילדה אחרת.

האם פגע בה מישהו בלי שנדע?

או היא נולדה בלי חיוך מלידה,

מרגרט אן,

השכנים שואלים,

האם היא בכלל ילדה...

 

 

אני לא יודעת למה בחרתי להתחיל את הבלוג שלי משרים שאני לא כתבתי ( ואני כותבת) אולי כי קשה לי לסמוך על אנשים או אולי אני מתביישת למרות שאתם לא יודעים מי אני או אולי סתם כי השיר הזה ועוד כמה שירים פשוט קרצו לי ....

 

שלא תטעו שאני איזה ילדה שאף אחד לא שם עליה - ממש לא אני סתם בטבע שלי אוהבת את היקום של העצב  כי כשאנחנו עצובים אנחנו חושבים כ"כ הרבה על החיים שלנו ועל מי אנחנו ומה אנחנו ומה יצא צאיתנו עד שאתה שוכח שאתה כולה איזה ילד בן 15.

אני עשיתי את הבלוג בעילום בגלל שכל החברים שלי מכירים אותי בתור אחת שמשתגעת ומפעילה את כולם ואחת עם ביטחון עצמי ענק ואחת שתמיד תהיה שם בשבילם ואני לא רוצה להרוס את זה. שישאר ככה. 

בשיעורים חברתיים אני הראשונה שתאחד את כולם ולא תשאיר אף אחד בחוץ

 ואני הראשונה שתעשה שמח ותצחיק

 ובמסיבות אין אחד שלא רוקד איתי ואני גם לא נותנת לאף אחד להישאר בצד

ואני תמיד דואגת שיזמינו את כולם (או שאני  לא באה),

ושאף אחד לא "ישב ויסתכל" ובקיצור- בכל הביצפר והשכונה שלי- אין אחד שלא מכיר אותי...

אבל עדיין אני לבד.

 

אם לי אין מצב רוח ואני בצד יש כאלה שינסו להחזיר אותי לחברה אבל לא ינסו מספיק ויתייאשו (דבר שאני דוגלת בו) - לפעמים אני שמחה שלא מנסים יותר אבל לפעמים אני עצובה שלא אכפת להם יותר. 

 

אתם קוראים בשפה הגבוהה שאני כותבת פה אבל אל תחשבו שאני מדברת ככה כל יום - בכלל לא , אני מדברת בהכי הרבה סלנג בעולםם אבל כשאני יושבת וכותבת זה יוצא אחרת - לא יודעת למה...

 

אין לי מחשב בבית ואני כותבת מכל מיני מקומות ככה שאני אהיה פה הרבה...

 

 

 

לזכות בך

לא מצאתי דרך להבין אותך,

לא מצאתי זמן כדי להרים אותך,

לא באתי כשקראת לי בצרה,

לאהוב אותך...

לא ראיתי איך אתה דועך לך,

מתפוררת בחיוך עצוב איתך,

אז תן ואל תעז לקחת חזרה,

משהו בשבילך...

ובכיכרות העיר קראתי בשמך,

 ולא ענית לי,

 רצית ש...

אדע שאין לי עוד מקום בלב שלך,

בקשת שאבין שמאוחר מידי,

לזכות,

בך...

 

 

 

 

 

נכתב על ידי &#lolo#& , 29/10/2007 13:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  &#lolo#&

בת: 32

ICQ: 319005427 



תמונה




67
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל&#lolo#& אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על &#lolo#& ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)