הגיע הזמן שאני יפנים מה שכתוב למטה לא?

זהו,התגברתי.

הכעס התפוגג ובמקומו סתם ריקנות...

כבר פעם ראשונה(מאז אוגוסט) שאני יכולה לשמוע שירי אהבה בלי להרגיש כלום.

כבר סלחתי לכולם, אפילו לאנשים שאני לא מדברת איתם שנה וחצי בגלל דברים שטותיים.

אין לי כבר כוח לכעוס,הבנתי שאני לא מרוויחה מזה שומדבר.

בחצי שנה האחרונה אני כבר לא יכולה להכיר את עצמי, אני לא אותו בנאדם שהיה לפני חצי שנה.

לפני חצי שנה הייתי היפראקטיבית, ביישנית,פתטית,אינפנטילית....

ועכשיו הפכתי לבנאדם יותר בוגר ורגוע. לא מתעצבנת ישר על כל מילה,ולא לוקחת ללב משפטים חסרי טאקט.

סופסוף השלמתי עם עצמי, כי הייתי בתקופת סכסוך ארוכה מאוד.

Way back when I was just a little bitty boy
Living in a box under the stairs