נסענו לארוחת ערב אצל סבא וסבתא
הכל היה מושלם וסבתא הכינה את האוכל המעולה שלה
כמו שרק היא יודעת.
רן התקשר מידי פעם.
בפעם השניה זה על משהו אחר- שני.
בצהריים סיפר לי שהשאירה לו הודעה באיסקיו אתמול
אבל לא היה מול המחשב ולא יכול היה לענות.
כעת הם דיברו ומסתבר כמה מצחיק
שהיא רוצה את המנופול שלה חזרה.
היא כבר תקח אותו ממנו במהלך השבוע
ולא דואגת בקשר לזה.
רן הציע לי לחשוב שוב על העסק
על זה שאני בזמן הזה של הנתק משני
עלולה לאבד אותה לתמיד
ושום חברות לא תהיה כמו זו.
קשה.
הדמעות זלגו
לא יודעת אם רן הרגיש מידי פעם את ההתנשפויות שלי
אני אוהבת אותה
אבל לא יכולה להמנע מתחושת התחרותיות והקנאה שהרגשתי
הדיבור שלה, היחס שלה לדברים.
זה לא היה פעם.
או שהיה ואני לא ראיתי את זה?
כל החיים שלי אני חיה על פשרות
גם אני משתנה ולאט לאט מתחילה לדבר
וכל הזמן משתיקים אותי כי אני רגילה לשתוק
ולאנישם קשה לקבל את זה כנראה.
איך אפשר שלא לקנא?
אני רואה אותה לא נמצאת בביצפר חצי מהשיעורים
ומוציאה ציונים יותר טובים ממני
אחרי שאני נמצאת בכל השיעורים, מכינה את כל השיעורים
חורשת כמ מטורפת למבחנים ומקבלת זין בעין בסוף.
כוסאמק!
החיים המסריחים האלה לפעמים בשקר
יום שישי טיפוסי ולא רואה את חבר שלי
כי מפחדת להגיד לאמא שאני הולכת לידיד
סתם להמציא להם משהו
מפחדת מהחקירות האלה של הליפני ואחרי
פחדנית.
חושבת עליו ומתגעגעת.
ושני? בטח תצא הלילה לחבר שלה או שיעשו משו ביחד
אמא שלה כבר מזמן התיאשה ממנה בטח
אבל עדיין כבר אין סודות לשמור
ולמרות שהמצב אצלהם בבית גרוע
היא לי חיה בשקרים
כל אחד והבעיות שלו
רן ניסה להראות לי בטלפון שתחושת התחרויות אולי לא רק אני מרגישה
וגם היא בטוח מרגישה את זה לפעמים, רק שאני לא שמתי לב לזה
ויש במה לקנא הוא אמר לי "את יפה ממנה, יש לך משפחה טובה, יש לך חבר מושלם שתמתיחס
אליך יפה"
מה שנכון נכון ואין הרבה בעיות בחיים מלבד אהבה בסתר
לא יודעת.
לחזור ? לא לחזור? נמאס לי להתפשר ולהרגיש שאני חייבת להתנצל.
רוצה שיקשיבו גם לצד שלי בסיפור, שהכדור יסתובב לא רק סביבה
רוצה להיות חצי ולא להתחבא מאחורי הגב שלה והתדמית שלה
רוצה להיות אני בזכות עצמי
מתגעגעת אליה אבל חוששת שזה לא יעבוד שוב פעם
כנראה שזה משהו בתוכי
שאני קנאית מסתבר ותחושת תחרותיות שקשה לה להעלם.
חרא.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
