"run, run, run away...
lost, lost, lost my mind..."
-
וואו מלא זמן לא עדכנתי פה.
כאילו, העדכון האחרון שלי היה כשסיימתי קורס מפקדות.
אז בקצרה בהחלט מה קרה מאז?
השתחררתי, והאמת שאני משוחררת כבר כמעט חצי שנה.
סיימתי קורס ברמנים בבר מאסטר [היה מאוד כייף, ממליצה בשביל החוויה].
סיימתי קורס פסיכומטרי וניגשתי למבחן החודש [כרגע מחזיקים אצבעות לתוצאות].
התחלתי לעבוד ועל זה ארחיב בהמשך טיפה.
החלטתי פחות או יותר על תחום לימוד,
בלשנות, שזה חקר שפות, עם שילוב של מדעי מחשב או פסיכולוגיה,
את זה כבר הציון יחליט, אם בכלל.
ככה"נ אצטרך לעשות מכינה או ללמוד עצמאי לשיפור מתמטיקה.
ופחות או יותר זהו.
-
מה שבאמת הוביל אותי לחזור ולעדכן, זה מרמור שפשוט לא יכולה להחזיק כבר.
אני עובדת בבר קטן וצנוע, ממוקם ליד ברים גדולים ומוכרים,
זה כבר החודש השלישי שלי שם.
בחרתי דווקא אותו מכך שלא הייתה ברירה רבה מידי,
היה צריך כסף וזה היה בין המקומות היחידים ושפחות או יותר קרובים לבית שבאמת מאפשרים העסקה למישהו שעושה פסיכומטרי.
סה"כ זה גם מקום שקט שרק בימי שישי מפוצץ ולחוץ, וזה אחלה לכאלה שמתחילים.
אבל הנה, כבר מתחיל להמאס עליי.
חס וחלילה לא בגלל העובדים ולא בגלל המנהל, אלא בגלל ה"דיל"
היינו שני ברמנים כשנכנסתי לעבודה, השני התפטר והייתי לבד תקופה לא פשוטה בגלל הפסיכו,
עכשיו הוא שכר עוד ברמנית, שאחלה לי, אפשר לצאת לפעמים.
אבל מה, לבעלים של המקום יש עוד בר, נידח יותר ומעצבן,
מאובזר אבל עם מלא חוסרים, בר בלשון המעטה מסריח,
שהברמנית לעתים גם נחשבת המלצרית שמה ומה לא.
ובגלל שהימים שלי ושל הברמנית השנייה מתנגשים,
הבוס נוהג לדחוף אותי לבר השני כי אני לא צריכה פיקוח כבר [לא שאין שם].
שישי האחרון הוא קרא לי לעבוד שם, סבבה לא הייתה לי בעייה
עד שהגעתי וגיליתי שבתכל'ס האחמ"שית גם ברמנית ואין לה שום בעיית לחץ,
מפה לשם, סתם ישבתי שם שעתיים בלי לעשות יותר מידי והלכתי הביתה,
אתמול כשהגעתי לעבוד בבר שלי, גיליתי ששישי היה יום מפוצץ, הם עבדו עד 4 והיה מלא אנשים וזה.
בדר"כ בימי ראשון מקבלים סידור עבודה להמשך השבוע וזה,
היום קיבלתי שפתאום גם הברמנית השנייה יכולה לעבוד והיא קבעה את אותם ימים כמו שלי,
אז מה זה בעצם אומר?
שככה"נ אני אהיה תקועה בבר המסריח כל הימים האלה.
אם ככה זה ממשיך עד סוף החודש, אני מתפטרת.
עם כל הכבוד למבצע ולבלת"מים, צריכה להיות התחשבות וחלופה ופעם היא, פעם אני.
לא שווה את העצבים, ממש לא שווה את הכסף ואת ההליכות לשם.
[לא משלמים נסיעות כי הבוס מסיע לעתים, ולכן בשביל לא לבזבז כסף אני חוזרת בהליכה מהעבודה].
יש לי כנראה קרע קטן ברצועה בברך, והיא כ-ל הזמן מתנפחת לי כשאני חוזרת מהעבודה.
דיי, פשוט אין לי כח לזה כבר.
-
נ.ב- זה כאילו הגיע למצב שאני מתחננת שייקחו אותי למילואים כי באמת חרא לי כרגע איפה שאני נמצאת.
אני לא מצליחה למצוא פתרון להיות שמח יותר בחלקי במצב הנוכחי.
הפתרון היחיד הוא להתפטר ולמצוא מקום חדש,
אבל מה? אף אחד כמעט לא מעסיק.
עד מתיייייייייייייייייי?!?!?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ann_Dennis