-
מאז שהשתחררתי התחלתי לשים לב לאובדן זיכרון,
המקרה המכריע יותר קרה לא מזמן בעצם,
כשקשר שנותק לפני כ3 שנים חודש והתקשיתי בלהזכר למה בדיוק הוא נותק,
יותר נכון את הרגע שבו הכל התדרדר,
פשוט ככה - ריק.
נכנסתי לבלוג והיו לי כמה קטעים בטיוטה שהסבירו את העניין
אבל פאק! חלק חשוב בזמנו של החיים, ופשוט ככה אני לא זוכרת אותו
אומרים שייתכן שהצבא דפק לי קצת את השכל,
ז"א הייתי צריכה לזכור דיי מלא דברים בעל פה.
אבל זה לא שהזיכרון הזה נדפק,
כאילו בפסיכומטרי אני זכרתי את הנושאים והדרכי פיתרון פחות או יותר,
אבל פשוט חלקים מהחיים שלי מרגישים מחוקים ובעלי חורים.
ז"א לוקח לי המון זמן להזכר איך קוראים לבן אדם כלשהו למרות שהיינו מבלים הרבה פעם,
או להזכר באיזה משהו מסויים שבטוח היה צריך להחרט בזיכרון.
וודאי רוב האנשים גם יגידו שזה טבעי שיקרה דבר כזה עם השנים
אבל לא אצלי, היה לי זיכרון נהדר והעניין הזה מפחיד אותי קצת אישית.
קראתי על זה ונאמר שאחת הסיבות השכיחות לאובדן זיכרון
זה דיכאון.
אבל מהו דיכאון בעצם? ואיך יודעים...?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ann_Dennis