-
וואו, מס' ימים לא קלים עברו עליי מאז ההתאבדות של קים.
קים שהייתה בן אדם כ"כ טוב, חברותי, שמח ואהוב על כולם.
אין מצב שלא היו רואים אותה מוקפת ים חברים.
ילדה כ"כ יפה, שאני מאמינה שכל בחורה קנאה בה.
קים, המוכשרת והנהדרת שהייתה עוזרת לכולם, לא החזיקה מעמד לבדה.
לא הכרתי אותה יותר מידי, זה לא מוות שנגע בי בפן החברי,
היינו חברות נורא מזמן וזה עצוב במידה מסויימת
אבל מה שכן נגע בי נורא ומפחיד את הcrap out of me
זה העניין שהיינו כ"כ דומות.
אותן בנות חביבות ששמחות מטבען אבל עם איזה בעייה חבויה שאף אחד לא שם לב אליה.
בנות שאין להן בעייה להתחבר עם כל העולם ורק לעזור לעזור לעזור.
כי לעזור לעצמן זה קשה מידי.
וקורה לי הרבה בזמן האחרון שאני מרגישה חלשה,
במיוחד בימי חופש.. שפתאום נפתח חור גדול ביום שאין מה לעשות בו.
וגם אם יש מה לעשות אז אין חשק. ואז אתה רק יושב וחושב.
וכשאני חושבת, זה באמת מגיע למקומות הזויים ולא נעימים לרוב.
לא חשבתי על לסיים את חיי ואני לא בטוחה שאני מסוגלת,
אבל אני גם לא רוצה לגלות.
ואני מחזיקה את עצמי רחוק מהמחשבות האלה, ומחזיקה את עצמי להיות חזקה
אבל יגיע היום שבו יאפסו כוחותיי,
ופשוט מעניין אותי לדעת מי כן יהיה שם... אם בכלל.