הסיפור שאין לו סוף

זרקתי את התיק מתחת למיטה והתיישבתי עליה.

זה היה קודי.

''אויי קיפודי, איך הבהל אותי, חשבתי זו גבריאלה.'' –חייכתי אליו.

''אני כבר מורידה לך את הכביסה המלוכלכת...''

התחלתי לסדר את הבגדים על המיטה בערימה.

''את חושבת שבגלל שאני קטן, אני לא מבין?'' הוא שאל. היה לו מבט מוזר כזה.

''מה?'' – שאלתי. '' על מה אתה מדבר?!''

''אני יודע.אני יודע הכל. אני יודע שאת בורחת מהבית, אנ יודע שאת עוזבת אותנו פה לבד, אני יודע שהכנת מחברת עם תיכנונים איפה לחפש את אבא וזה...''

דמעות גדולות וכבדות החלו זולגות מעיניו.

הוא חיבק חזק את סניפלס, הוריד את המשקפיים הרטובות, ניגב אותם והרכיב חזרה.

לאחר מכן המשיך. ''איך את יכולה לעזוב אותנו לבד עם המכשפה?אין לך מצפון?''

''מהההההה?'' צעקתי.

גופי רעד מרב זעם. קפצתי מהמיטה והתקרבתי לקודי במהירות.

''איך...אתה...מעזזז????''

בלי לחשוב פעמיים הורדתי לו סטירה. הייתי כל כך עצבנית שלא שמתי לב לצעקה שיצאה מפיו.

''איך אתה מעז להגיד שאני עוזבת אתכם?כל השנים הייתי לצידכם והגנתי עליכם?כפיו טובה שכמוך!

איך אתה מעז לומר שאין לי מצפון?איך אתה מעז לומר שאנ משאירה אתכם לבד כשאני יום- יום חשבתי מה יהיה איתכם, אני תיכננתי הכל כדי שתהיוו כמה שפחות זמן לבד. איך אתה מעז להאשים אותייי במשהו? ואיך אתה מעז לחטט לי בדברים?'' .

לא יכולתי להרגע, צעקתי עליו.צעקתי על אחי הקטן כמו משוגעת. זה כל כך פגע בי.

איך?איך הוא יכול לחשוב שלא אכפת לי מהם? אחרי הכל האחים שלי זה כל מה שנשאר לי בחיים!

הוא עמד שם ובכה בשקט. פשוט בכה. בלי לאמר מילה.

''תענה לי!'' – צרחתי עלי. ''מי נתן לך רשות לחטט לי בדברים האישיים שלי?''

''ת...תבינ...י אני...אני...אני לא נגעתי בדברים שלך!'' הוא גמגם. הדמעות נכנסו לו לפה. הוא בקושי יכל לדבר.

''שקרן!אם לא נגעת בדברים שלי איך אתה יודע על המחברת?''

''סניפלס סיפר לי'' –הוא ענה. ''הוא ידע את זה כבר מזמן רק לא רצה לספר לי כי הוא חשב שאני יפריע לך בתיכנונים שלך.זה הוא סיפר לי''

''תפסיק לשקר כבררררררררר!!!יואו אתה כזה ש ק ר ן!'' צעקתי.

''אתה לא מצפה ממני שאני יאמין שהדובי שלך סיפר לך על התכניות שלי, נכון?''

הוא שתק.העיניים שלו היו נפוחות מדמעות והלחי הייתה אדומה מהסטירה.

''אם...אמא הייתה בחיים...היא הייתה מאמינה לי!''- הוא אמר בשקט.

לרגע, ריחמתי עליו. הרגשתי שאני רעה מדי.שלא הייתי צריכה לצעוק עליו ככה,ש...שלא הייתי צריכה לסתור לו.

הוא נראה כל כך אומלל.האח הקטן שלי, שאני תמיד לידו בשביל להגן עליו מכל מי שיכול לפגוע בו ולהכאיב לו, אני זו שמכאיבה לו.

הייתי מבולבלת.לא ידעתי מה לחשוב ומה לאמר.

''תתחפף מכאן'' - לחשתי. ''אין לי מה להגיד לך יותר''.

הסתובבתי.הרגשתי את ידיו נקשרות סביב מתניי.

''זואי...ב...בבקש..ה...אל תעזבי אותנו איתה.בבקשה אל ..ת...לכי...זואי...''

לא יכולתי לכעוס עליו יותר.הסתובבתי ויחבקתי אותו חזק.

דמעות החלו זולגות מעיניי.

''קודי...'' – ליטפתי את ראשו. ''אתה חייב להבין, אני עושה את זה לטובת כל המשפחה. אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות בתנאים האלה, ואם נמצא את אבא, כל בעיותיינו יפתרו''.

''בסדר'' הוא אמר וחיבק אותי חזק חזק.

''ו..קוד?אני מצטערת על הסטירה.אני לא מאמינה שעשיתי את זה, סליחה...'' אמרתי ונישקתי אותו.

''אז...זהו?יותר לא נראה אותך?'' הוא שאל.

''ברור שתראה אותי, טיפשון '' - חייכתי. ''אבל לא יודעת כמה זמן זה ייקח''.

אז...כנראה שזהו...לא אראה אותו בזמן הקרוב...מקווה שהכל יהיה בסדר ואמא תשמור עליהם מלמעלה...

התעוררתי מהדפיקות החזקות על דלת חדרי.

המכשפה נכנסה לחדר עם מבט זועף :''זואי קומי כבר!את מעכבת אותי 㨭 דקות!!!''

התאומות גרות איתי באותו חדר.כאשר פתחתי את העיניים, המיטות שלהן כבר היו מסודרות כאילו אפחד לא ישן בהן.

''איפה לורי וג'ס?''- שאלתי בעודי מסדרת את מיטתי.

''הן כבר למטה בטח'' ענתה גבריאלה , '' זה שיש לך יומולדת היום לא אומר שאני יוותר לך על העיכוב הזה!''

יומולדת. יום – הולדת!!!שלי!היום!אני בת 12!

כמעט שכחתי!זה הגיע.סופסוף.הרגשתי מליוני פרפרים מתעופפים לי בבטן.היום זה קורה.

''פייי גבריאלה.איך זכרת את היומולדת שלי?''- צחקקתי.

''זואי, לא כדאי לך להתחקם איתי!לכי לשטוף פנים ורדי לאכול מיד.אני מורידה לך 7 דקות מזמן אוכל''.

זמן אוכל-ככה המכשפה הייתה מענישה אתנו.אם הייתי קמים קצת יתר מאוחר או מתעכבים באמבטיה,לא משנה מאיזה סיבה, גבריאלה הייתי מורידה לנו את משך העיכוב מהזמן שהיה לנו לאכול ארוחת בוקר.

''אויש,במילא אני לא רעבה''-חבתי לעצמי, ''זה לא שמחכה לי עגת יום הולדת או משהו''.

יצאתי מהחדר והלכתי במסדרון לעבר חד האמבטיה, לשטוף פנים.

אני שונאת את המסדרון הזה.הוא כל-כך שחור ומפחיד.כאילו לקחו סצנה מאיזה סרט אימה גרוע ושמו אצלינו בבית.

פעם הבית שלנו לא היה כזה.הוא היה מלא אור,צבע ושמחה.

אחרי החתונה של אבא עם גבריאלה ,היא החליפה הכל בבית.

ברגע שירדתי מהמדרגות ונכנסתי למטבח,

תומי, ג'סי ולורן קפצו עליי בצעקות עם חיבוקים ונשיקות.

''אז מה, זואי?''- התחילה לורן,

''איך זה להיות בת 12?''- השלימה ג'סי

שתיהן התחילו לצחקק ולקפוץ סביבי.

''מזל-טוב אחות,ובהצלחה היום''-אמר תום וחיבק אתי.

הוא נראה רציני מתמיד.אפילו קצת עצוב.

קודי כבר ישב ליד השולחן, שתה שוקו,וחישב נשהו במחשבון שלו.

''זה הסדר שלכם להיום'' -  אמרה גבריאלה כשנכנסה למטבח.

''תום-אתה מנקה את כל עליית הגג,הצטבר שם המון אבק, והוא גם מלא זבל- תפנה כל מה שמיותר''

היא הסתובבה ללורי וג'ס- ''אתן תסדרו את חדרי השינה,תשאבו אבק...הכל רגיל, אני לא צריכה להסביר''

''זואי-את תשטפי כלים ותעשי כביסה ותקפלי את כל הנקיה, לאחר מכן תסדרי הכל לפי ארונות''.

''זה לא פייר''- אמרה ג'ס – ''בגלל שיש לה יומולדת היא מקבלת עבודע קלה''.

בעטתי בה מתחת לשולחן.לא חזק.רק שתשתוק.היא עלולה להסתבך עם גבריאלה.

''קודי''- אמרה גבריאלה.חיוך רחב נראה על פניה.זה לא סימן טוב.

''אתה- תנקה את המרתף''.

הוא תמיד פחד מהמרתף.לורן הוציאה גניחה כששמעה את זה.

''אני יתחלף איתו במשימות'' אמרתי.

גבריאלה הסתובבה אליי, היה לה מבט מהפנט כזה.

''ככה אני החלטתי, אין החלפות''.

היא הסתובבה ועשתה כמה צעדים לעבר הסלון.

''לא!'' – קמתי.

גבריאלה נעצרה.

''אני יעשה את זה יותר מהר,חוץ מזה הוא לא יודע מה אנחנו צריכים,ומה אפשר לזרוק'' .

''בסדר,זאת הפעם האחרונה שאתם עושים את זה '' – זרקה ,ויצאה מהמטבח.

''תודה זואי'' גמגם קודי בלי להסתכל עליי.

לאחר שסיימנו לאכול,פינינו הכל מהשולחן,קודי התחיל לשטוף כלים.

הבנות הלכו לסדר את החדרים. היה לנו משהו כמו 6 חדרי שינה בבית.

תום חיכה לי ליד המדרגות.

שמתי את הצלחת שלי  בכיור, ובאתי להביא נשיקה לקודי , אבל הוא התחמק.

''לא צריך!'' אמרתי וניגשתי לתום.

בדרכינו למעלה שאלתי '' תגיד, קודי כועס עליי בגלל משהוא?''

''לא יודע''- ענה תום.

גם הוא נראה מופתע מהיחס של קודי אליי בימים האחרונים.

כשהגענו לחדר שלי, תום הוציא משו עגול עטוף בנייר עם סרט קטן.

''זה בשבילך'' –הוא אמר ''ליום הולדת.מתנה''.

חיבקתי אותו ואמרתי תודה.

ברגע שרציתי לפתוח שמעתי צעדים מתקרבים לחדר והכנסתי את המתנה מהר לכיס.

גבריאלה נכנסה לחדר.

''אני רוצה להבין, למה אתם מבזבזים את הזמן.

אתה אמור להית בעליית גג ואת''-היא פנתה אליי

''במרתף בכלל, אז מה אתם עושים פה?!''

''אני בדרך לליית גג''- ענה תום.

אני וגבריאלה ליווינו אותו עם המבטים בדרכו החוצה.

''בהצלחה זו'' הוא זרק.

''ומה את עשה פה עדיין?!'' היא הסתובבה אליי.

''אני נכנסתי לקחת דברים לכביסה, קודי מחכה'' עניתי.

''מהרי, העבודה שלך מחכה לך'' היא אמרה ויצאה.