אתמול ביקרתי בפעם הראשונה בבאר שכונתי בתל אביב, בשם אפיפאני, שהפך לאחרונה למעין מועדון הופעות. האוירה הסבבית והידידותית במקום הורגשה אצלי מהשניה הראשונה שנכנסתי לשם, הבעלים חייכנים ונחמדים, אין מלצריות טורדניות, והאוכלוסיה מאוד נעימה.

המקום לא גדול, חוץ מחדר קטן בירכתיים כמעט כולם יכולים לראות את כולם, ולמרבית ההפתעה, מערכת ההגברה הבסיסית למדי שנמצאת שם מוציאה סאונד בכלל לא רע, לא מטריד ומאוד נעים לאוזן, גם בזמן השמעת מוזיקת הרקע ובעיקר בזמן ההופעות.

באתי אתמול כדי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: עינת אקר , שהיתה מופע חימום, במופע אקוסטי , דבר שציפיתי לו זמן רב, ומיכל גבע יחד עם עינב ג'קסון וגיל לואיס (בחלקו) כמנה עיקרית.

למען האמת, נהניתי אתמול במקום מכל דקה, מההופעות, וגם ממשהו נוסף אותו אשמור להמשך...

את עינת אקר אני מכיר זמן לא קצר, ותמיד אהבתי את החומר שלה, את הפרזנטציה שלה, ואף את הדיסק הנפלא שלה שמתנגן אצלי תכופות. בכל ההופעות שלה קיבלתי את ההרגשה שעינת נלחמת בעוצמת הלהקה שמסביבה, דבר הגורם לה ממש לצרוח, ולא נותן לה להעביר באופן ישיר ורגיש את הטקסטים היפים שלה ולפעמים גם המלודיות הנעימות שלה הלכו לעיבוד. פשוט חלמתי וקיוויתי לרגע שעינת תופיע אקוסטית, עם קלידים, גיטרה או כלים אקוסטיים אחרים, ותנסה להעביר בצורה בלתי אמצעית מה שהיא יודעת לעשות טוב.

אתמול קיבלתי תשובה. מדהים!!!

 השיר "אתה בא אליי"  שאני מכיר היטב מהופעות חשמליות ומהדיסק קיבל אתמול מימד שונה לגמרי, לדעתי טוב בהרבה, והיה אפשר לשמוע שעינת גם יכולה לשיר בצורה טובה ורגישה ובאמת להעביר את הטקסט כמו שהיא כתבה אותו.

עינת גם שרה שני שירים חדשים שממש אהבתי. את עינת ליוותה כנרת מוכשרת ומתוקה בשם מאיה טנר וגיטריסט/קלידן שאת שמו אינני זוכר.

זה השאיר בי טעם של עוד!!  אני אשב דרוך בציפיה לקבל מידע על מופע אקוסטי שלם של עינת אקר, ואין בי ספק - זה הולך להצטרף לרשימה של הדברים האיכותיים שקורים במוזיקה שלנו.

והמופע העיקרי - מיכל גבע  עם עינב ג'קסון כהן וגיל לואיס.  וווואאאאווו !

הבחורה הקטנה הזאת הנה זמרת/יוצרת/מוזיקאית/פרפורמרית ענקית .

לא השתעממתי לשניה. הסגנונות של השירים שלה משתנים מוזיקלית משיר לשיר: מפולק רך, לפולק רוק, לרוק מלודי, משהו על גבול הקברט, והכל בטעם. טקסטים משובחים, מלודיות מקוריות ומענינות הכי אנטי-מיינסטרים שאפשר, קול ענק, מלאה רגישות.

ויחד אתה ניגנה אחת המוזיקאיות המוערכות על ידי ביותר בארץ, עינב ג'קסון כהן, הזכורה לנו היטב משיתוף הפעולה שלה עם מעיין הירשביין בפרוייקט "קרבות ראווה" הזכור לטוב.

הבחורה מוזיקאית אמיתית, בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה. שליטה פנומנלית בקלידים, ויותר חשוב מזה, יכולת ליווי מושלמת, רגישות מוחלטת למיכל ולדינמיקה שלה. גם כשניגנה לבד לי זה הספיק, כי היא ממש יכולה למלא את כל הצרכים המוזיקליים והעיבודים של השירים, אבל כשהצטרפו גם מיכל גבע בגיטרה וגיל בגיטרה נוספת - הם נשמעו כמו להקה גדולה וממש ביחד.

לשתי ההופעות של הערב ממש לא הרגשתי בחסרון באס/תופים וגיטרה חשמלית.

יתכן שהבחירה בין הופעות אקוסטיות וחשמליות היא ענין של טעם וריח. יש מקום בהחלט לשני הסוגים, וישנן במות שמתאימות לכל אחד מצורות המופעים, ואני מודה שאני מעדיף מופעים אקוסטיים משובחים, בעיקר במקומות כמו אתמול, אבל, מה לעשות, לדעתי ככל שאנשים מתבגרים הם בגדול יעדיפו הופעות אקוסטיות, ובסיכומו של דבר אמנים שמופיעים בצורה כזו מרחיבים לעצמם בצורה ניכרת את הקהל הפוטנציאלי, סך הכל יש יותר אנשים בני 30+ בארץ מאשר צעירים יותר, ותאמינו לי, אם יש מופעים מתאימים אנשים אלו מגיעים, ואני מכיר את זה היטב מהופעות של הרכבים שאני חלק מהם...

כדי להפוך את הערב למושלם מבחינתי, ראיתי אתמול דבר שלדעתי הוא בעל חשיבות עליונה וכבר כתבתי על זה מספר פעמים רב : אמנים אחרים מהסצנה הגיעו אתמול כדי לשמוע את מיכל, עינב  ועינת, ביניהם המוזיקאית הנהדרת מיכל אייזנמן, נילי פינק המוכשרת ועוד כמה אחרים.

עצם העובדה שאמנים באים לשמוע אחד את השני, לתת תמיכה, להרחיב את מעגל הקהל, להמליץ לקהלים שלהם לבוא למופעים של אמנים אחרים - זה בעל חשיבות עצומה לסצנה ולהתפתחות המוזיקה. זו היתה התופעה שליוותה את התפתחות מוזיקת הסינגרס/סונגרייטרס בבריטניה בשנות השבעים והשמונים ותרמה בצורה מכרעת להתפתחות הסצנה. אנשים, בעיקר אמנים, אבל גם הקהל שלהם, צריכים להבין ולהפנים את זה. אמנים צריכים קהל, הרבה, מסוגים שונים, ואין טעם שקהל יהיה בלעדי רק של אמן אחד...  אני מלא הערכה גם לאמנים המוכשרים האחרים שבאו אתמול בקהל, ואני בטוח ומשוכנע, שגם הם נהנו.

בקיצור, מבחינתי, אתמול - ערב מושלם.

שי