אפילו אני ידעתי את זה בתוכי...
אתם מכירים את זה שנפלתם לבור ללא תחתית ופשוט לא הפסקתם ליפול...
פתאום נעצרתם...(כנראה שלבור הזה יש תחתית)
הרגליים והידיים שבורות ולא יכולים לזוז...
אבל לפחות הפסקתם ליפול.
אני עברתי את זה
והכל כבר החלים
והתחלתי לתפס למעלה
וכשסיימת לתפס והגעתי למעלה יד דחפה אותי למטה חזרה
אותה יד מוכרת (שלי)
ושוב אני נופל...
שוב חוזרות המחשבות
אותם המחשבות שאני מכחיש שהיו
אותם מחשבות "חולניות ולא הגיוניות"
רק שעכשיו אין את אותם אנשים שהיו שם בגג לחכות לי
עכשיו זה רק אני שם בשביל להציל את עצמי
ואולי בעצם להציל את עצמי זה להרפות ולקפוץ
עדיין נושם
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
