ערב טוב. אתמול ישראלים רבים חגגו את יום העצמאות וכמובן שגם אני. אבל אני חושש שיש לי בשורות רעות!

ערב יום העצמאות זה ערב חביב נעים ונחמד, ויש את הטקס בטלוויזיה שדוד שלי משתתף בו. עכשיו שראיתי את הטקס (כי אין לי ברירה)

פשוט קלטתי משהו... קלטתי עד כמה ישראלים יכולים להיות חנפנים וצבועים. פשוט מאד זורקים מילים לאוויר על קבלת האחר ומדברים רק טוב

בעיקר סוגדים לצה"ל. כאילו בסדר אפשר להבין את הגאווה לצבא שלנו והכל אבל קצת מגזימים, הרי היום הוא גם לאזרחי מדינת ישראל מה איתנו?

כל מה שאני שומע זה רק עד כמה החיילים תורמים למדינה ובלה בלה בלה... כאילו מספיק. באמת צריך יום מיוחד שיבהיר לנו את זה? אנחנו מודעים לזה. וגם זה נקרא יום העצמאות! איפה העצמאות בדיוק? ועוד לא הגעתי לקבלת האחר... הנה עכשיו אני בזה.

בטקס האחרון הרבה דיברו בנאום על קבלת האחר, נושא שלרוב לא מדבר אל אנשים במדינה.

כאילו, אנשים שונאים ערבים ולמה? רק בגלל שיש ערבים שרוצחים ושונאים אותנו? כאילו שוכחים שכולנו בני אדם!

עם השנאה הזאת לא נתקדם רחוק. כמובן שהשנאה הזאת הדדית אבל צריך לזכור שבניהם יש  אנשים כמונו..

וזה לא שאתם מושלמים, יש בנינו רוצחים גם כן כמו אצלם ככה שפשוט אין על מה לדבר..

גם יש את הקטע של הדת, אבל לא ניכנס לזה!

אז קיצר יום העצמאות עבר עלי בכל מיני מחשבות, האם יש בכלל טעם לחגוג?

כי הרגשתי את כל החנפנות והצביעות וזה מגעיל.

תודה על תשומת הלב והקריאה!