אני יכול לשתף מה שבא לי, הוא לא מתלונן

כשאני עצוב וצריך לפרוק, הוא לא מתלונן

כשאני משתף כל מה שאני אוהב, הוא לא מתלונן..

מכיוון שלא נשארו איתי הרבה אופציות ואנשים לדבר אתם

כי הרוב מצאו חיים. וחלק התגייסו והצבא שואב מהם את הזמן.

אני לבדי, ולא כמו בזמנים ההם שהרגשתי שאכפת ממני

אז מה אם זה היה וירטואלי? היו לי ידידים אמתיים.. מתגעגע לזה

היום נותרתי בלי כלום, גם פרסומים בפייס שבקושי זוכים לתגובה

והבלוג זה מה שנותר לי

ואני אומר תודה על קיומו..