Chronicles of a Shewolf
"Beneath an eerie moon a change comes over me" |
| 12/2008
love is not a victory march, it's a cold and it's a broken hallelujah
בכיתי אתמול בלילה. בכיתי גם היום, ביום. עכשיו אני ממש משתדלת שלא, ולראות שמשום מה אני לא מופיעה כ In a relationship אצלו בפייסבוק לא ממש עוזר ללחץ הנפשי שאני שרויה בו עכשיו (ואני כבר מכירה מישהי שמישהו נפרד ממנה ככה).
היתה חזרה שניה עם ההרכב החדש. היה בסדר. רועיקי ניסה להתקשר ואחרי החזרה התקשרתי ובספונטאניות קבענו להפגש בת"א. לפני שבע שנים היינו ידידי טלפון טובים והיום נפגשנו בפעם הראשונה (אחרי שהקשר התנתק לכמה שנים טובות בגלל שאני הייתי ילדה והוא לא רצה יותר ידידות-טלפון). אהבתי את האנושיות שבו, לא מהסגנון שירגיש לך לא בנוח, לא בסגנון "היי אני החבר הכי טוב שלך!", ולא מהסגנון שינסה להכנס לך בין הרגליים בלי שתשים לב, אלא מהסגנון של "היי הברכיים שלנו נוגעות אבל לא מפריע לי". סגנון אנושי. וזה פאקינג חסר לי.
שתיתי מוחיטו. בשולחנות בחוץ היו חיים צינוביץ' ועוד איזה אחד מפורסם. דיברנו על החודש האחרון, על מטאל, על עבודה. הוא מבוגר ממני ב-8 שנים, זו הסיבה שנמנעתי לפגוש אותו בגיל 17 והיום נראית לי טפשית. אחר כך הוא שאל אם אפשר לפצות אותי במסז' על כל ההסתבכות שלי בת"א. יש דברים שאני לא יכולה לסרב להם. הוא אמר שאני נוקשה ותפוסה. לא היה בזה שום דבר לא בסדר, רק מגע אנושי שלא מתיימר ולא כופה את עצמו. זה היה טוב, בעיקר בגלל האכפתיות. אחר כך הוא גם שלח הודעה לראות אם הגעתי בשלום.
כשהגעתי הביתה כבר היה 2 בלילה וכמו בכל מוצ"ש התחילה להתנגן בגלגל"צ ה"הללויה" בגרסת באקלי. ישבתי באוטו עד שבאקלי סיים לשפוך את הלב, שלי ושלו.
אתמול לקחתי דף ועיפרון, אפילו ששבת, וכתבתי את כל מה שהיה לי על הלב. במילים הכי נוראיות ובלי צנזורה, מה כואב לי, מה מפריע לי, מה אני חושבת. שלושה דפים מילאתי בלי לעצור, הדמעות הכתימו כמה מילים שממילא לא הולכות להיקרא על ידי אף אחד. אני יודעת שזו לא הפעם האחרונה. אני גם יודעת שזה חסר טעם. חבל מאוד שרק לדף אכפת.
well there was a time when you let me know
what's really going on below
but now you never show that to me do you
but remember when i moved in you
and the holy dove was moving too
and every breath we drew was hallelujah
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
