לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Chronicles of a Shewolf


"Beneath an eerie moon a change comes over me"

כינוי: 

בת: 40

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2010

חרדת יום ד'


אני לא מסוגלת להתרכז. חרדת יום ד' מכה בי, בדרך כלל הנפילות שלי הן בימי רביעי. אולי זו העייפות המצטברת או דכאון אמצע השבוע אבל זה היום החלש שלי. השד הקטן קושר קשרים בבטן שלי, ואני לא מצליחה להתיר אותם או אפילו להבין ממה הם נובעים. לא, אין לזה שום סיבה הגיונית אבל אני עדיין מפחדת פחד מוות ממשהו לא ברור. בא לי להתכווץ בתוך עצמי וללכת לישון אבל הבטחתי ללכת לשיעור כי הברזתי יותר מדי בגלל קריזות. אני מבוהלת מעצם המחשבה שצריך לספר להם, רגע אחד מרגישה אמיצה וברגע השני ילדה קטנה. למה אני כל כך מפחדת, רק אלוהים יודע.

אני פוחדת שהם ישתקו. אני פוחדת שהם יצעקו. אני פוחדת שהשתיקה הרועמת שלהם תלווה אותי חודשים. אין לי כוח לכמויות הרגשי שהם מפילים עליי ולמניפולציות שכל מטרתן היא לשמור את השליטה עליי, ילדה קטנה אבודה ומטופשת שלא יודעת להתמודד עם החיים (אף על פי שהיא עושה את זה בהצלחה ולגמרי בעצמה בשש השנים האחרונות לפחות). ההיסטריה שלהם גומרת אותי ואני עייפה מזה כל כך. אני פוחדת שהם יאבדו שליטה כמו שקרה אז ושהם יקראו לי זונה. אני מרגישה לא אהובה לא מקובלת ולא מוגנת. ומה הם בסך הכל, שני זקנים שחושבים שהם מבינים משהו מהחיים שלהם ולא קולטים שהעולם קצת התפתח בחמישים שנה האחרונות. לא קולטים שכן, בנאדם גם צריך לטעות ולהתנסות ואולי יש גם עוד דרכים להגיע למטרה פרט לדרך שלהם. לא קולטים שיכול להיות שאולי, רק אולי, אני צודקת. לפחות במה שנכון לי. הם לא מבינים שאני יודעת מה אני עושה ושלדעה שלהם אין חשיבות, במיוחד כל עוד היא פרימיטיבית, תלושה מהמציאות העכשווית ולא רציונאלית בעליל. שלכל אחד יש את המטרות שלו והדרך שלו להגיע אליהן, שאין תבנית אחת נכונה או אמת אחת נכונה.

בא לי להתכרבל בתוך עצמי ולישון. אני נסוגה לאכילה רגשית, המוח שלי דורש סרוטונין ומקבל שוקולד. אני לא מבינה איך משהו שהוא כל כך משמח לרוב האנשים אצלי במשפחה נהיה דרמה אחת גדולה. ואולי אני טועה? אולי הדרמה כולה בתוך הראש שלי והם בכלל יגיבו בצורה יותר נינוחה ממה שאני חושבת? לא, היא לא תוותר על הזדמנות לעקוץ אותי, היא עושה את זה גם בלי סיבה, להראות לי שהיא יותר חכמה, יותר מוכשרת, מכינה אוכל טעים יותר ושאני עדיין צריכה אותה. מדובר כאן על מצבים מעוותים, שיחות מעוותות ולחץ בלתי נתפס על נפש צייתנית מדי, מעקבים על אנשים קשורים אליי. על "הלוואי שתמותי" אחד ועל שתיקות רועמות ואווירת נכאים. אז נכון, הגיונית אין לי ממה לפחד. מה יעשו, יעיפו אותי מהבית? הרי על זה כל הסיפור בכל מקרה. יעשו לי פרצופים? אני לא אהיה שם בעוד כמה שבועות. יצעקו? יריבו? ידברו אליי בצורה גועלית? אני תמיד יכולה לקחת את המפתחות ולנסוע. אבל אני כל כך לבד בזה, המטפל שלי לא עוזר לי, אחותי בדיוק כמוהם וחושבת שמגיע לה הכל, ואח שלי בסרטים משל עצמו ולא בדיוק שם עליי. ואף אחד לא מבין אותי באמת, לא בקטעים האלה, לא מבינים למה כל כך קשה לי עם המילים "אנחנו צריכים לדבר". במקום שבו המילים היחידות שנאמרות לרוב הן "היי" ו"ביי" וגם זה בקמצנות, איך אפשר לנהל שיחה מלב אל לב?

אני מנסה להכין את עצמי לזה ולא מצליחה, הם כל כך לא צפויים שזה משגע אותי. אין לי כוח לחקירות צולבות. אין לי כוח לתחושות אשמה שמופלות עליי. אין לי כוח לפרצופים ובמיוחד לא לשתיקות ולהעלבות. הראש שלי מזמזם מרוב מחשבות ואני לא מצליחה להרגע, אני ממש יכולה להרגיש קמטים של דאגה מתהווים לי על המצח. איך אני יכולה להיות בחורה כל כך חזקה, עצמאית, עומדת על שלה, אסרטיבית, יודעת מה היא רוצה ופועלת להגשמת המטרות שלה (שתכל'ס הן לא כאלה פשוטות), איך אני יכולה להיות מסוגלת לחשוב על צעדים גדולים כמו הקלטת אלבום וחתונה ולהצליח לשלב בין תחביבים וחברים וזוגיות ודברים כשאנשים אחרים לא מבינים איך אני מספיקה הכל, ומצד שני להיות כל כך חלשה ומפוחדת מהצל של עצמי?

נכתב על ידי , 29/12/2010 16:25  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



21,133
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מדע בדיוני ופנטזיה , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBlood Runner אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Blood Runner ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)