באמת שאני לא מבינה את האירוניה של הדברים. לפני 3-4 שנים, כשהייתי עושה קאברים למיידן וכל מיני חלטורות, באו אנשים ואמרו לי לכתוב את החומר שלי. אמרו לי, תעשי, את יכולה, אנחנו נעזור. ואז, כשהתחלתי להאמין בעצמי וגם הבנתי יותר מה אני עושה, דווקא אז הם נטשו את הספינה. אחד הדברים שיותר קשה לי להתמודד איתם כרגע זה לראות אנשים שעבדו איתי מתלהבים מאיזה ילדונת אחרת, מקדמים אותה לבמה ולהקלטות והכל. זו לא קנאה, ממש לא, זה התחושה שדווקא עכשיו, כשדברים נראים ממשיים יותר מתמיד, נדמה שאף אחד לא מאמין בי יותר. שאנשים שהלכו איתי שנה, שנתיים, שלוש, לא רק עזבו ממש שניה לפני שזה היה אמור לקרות, אלא גם דעתם התהפכה עלי לחלוטין. מכיוון שאף אחד מאותם אנשים לא טרח להבהיר לי מה בעצם הבעיה שלו איתי אין לי מה להתעסק בזה, אבל אני לא יכולה שלא להרגיש mistreated (ובקולו הנפלא של קאברדייל, אם אפשר).
בדיקה קטנה במה שהולך בסצינה מגלה שאני לא לבד אבל זה לא בדיוק עוזר, חוץ מלחזק את ההחלטה שלי להשאיר את הסצינה הגוססת בארץ מחוץ לתמונה. אני לא מבינה איך מבנאדם טוב, מגניב, עם ראש פתוח ואחלה חומר הפכתי למפלצת דו ראשית שאי אפשר לעבוד איתה. איך ממצב של נגנים שעפו על החומרים הגעתי למצב שאני מרגישה בדיחה מהלכת ושכולם צוחקים עליי בעצם מאחורי הגב, מה שממש לא תורם לבטחון העצמי המעורער שלי גם ככה. נמאס לי מחוסר רצינות של נגנים, נמאס לי מריחוק של מפיקים אליטיסטים שאני כבר פוחדת לפתוח את הפה לידם, והקלטה עם נגני סשן שאין לי מושג מי הם ויכאבו לי מאוד בכיס לא היתה החלום שלי, אבל אין לי ברירה אחרת. זה עדיף בהרבה מאשר להשקיע את כל הזמן והמרץ שלך במישהו רק בשביל שידקור אותך בגב כמה שנים אחר כך. כרגע המטרה מקדשת את האמצעים וזה מה שחשוב, גם אם זה יהיה סטרילי. מה שחשוב זה שזה יהיה טוב. שזה יהיה.
יש לי נטיה מרגיזה לעשות דברים למרות שאומרים לי שאני לא מסוגלת. זה הקפיץ אותי קדימה בכמה מקרים בחיים, שעשיתי דברים just for the sake of proving them wrong, אבל בתחום הזה שגם ככה אני לא מי יודע מה מבינה בו אני תוהה אם זה יוציא אותי בחורה אמיצה שמגיעה להישגים כי היא העזה, או שזה רק יעשה אותי עוד יותר בדיחה, ובמחיר של לשרוף גשרים וקשרים עתידיים שאם היו נבנים בזמן הנכון אולי היו מבשילים.
המאניה-דפרסיה הזאת הורגת אותי. יש לי יומולדת בעוד יומיים אבל פשוט לא בא לי להיות נחמדה ולענות למזלטובים של כולם ולמרוח חיוך מזויף על הפרצוף. אני מקווה שעם כל ההייפ יומולדת המצב רוח הזה ישתנה, אבל המצב רוח שלי כרגע משתנה בממוצע 20 פעם ביום, אז אין לדעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
