ינואר: מחליטה שככה זה לא יילך ושצריך להרים את עצמי בכל הקטע המוזיקלי. עוד לפני כן כבר התחלתי להתכתב עם מפיק מפורסם מדנמרק, שלאחר כמה חודשים עונה לי שהתהליך מרחוק לא יצליח כי החומר מסובך מדי, אבל מוכן להיות שם בשביל המיקסים וההקלטות אם צריך. עצם העובדה שהתחלתי להזיז עניינים ולדחוף בכל הכוח כבר גורמת לי להרגיש טוב יותר. באוקטובר שלפני כן הצטרפתי ללהקת קאברים אחרי הרבה מאוד זמן שרגלי לא דרכה בחדר חזרות או על הבמה.
מרץ: יום הולדת לבן זוגי המדהים, טיול טרקטורונים ופיינטבול עם כל החבר'ה. היה מאוד מוצלח (וואו זה היה לפני שנה? מרגיש לי לפני נצח).
בפורים (כידוע, החג החשוב לי ביותר בשנה) הצלחתי להפתיע את עצמי באלתור תחפושת פגז שעלתה לי כמה שקלים בודדים. כל הבגדים המגניבים היו לי כבר בארון, קניתי רק כמה חגורות ואוזניים של אלף והייתי גוד-טו-גו. כנראה שתמוחזר השנה. נוט טו סלף: להתחפש לקאטוומן (ג'ינגלתי בין 2 תחפושות) מביא לך הרבה שוטים על הבר. בנוסף, הופעה ראשונה אחרי הרבה מאוד זמן ללא במה ולראשונה בחיי הרגשתי יותר כיף והרבה פחות לחץ.
אפריל: אני מתגברת על המרמור שלי מהסצינה הישראלית ופונה למפיק שרודף אחרי כבר כמה שנים. זו מסתברת כאחת ההחלטות הטובות שעשיתי בחיי ויש כימיה נהדרת, ותוך שבוע יש לנו כבר חוזה חתום על סך של כמה עשרות אלפי שקלים. עוד הפתעה: הצלחתי לסגור את התשלום ב-8 חודשים, וזה היה סכום מכובד. אחרי חמש שנים של המתנה והמון אכזבה מאנשים, כולל ריסוק לרצפה אחד - האלבום הזה סוף סוף מתניע.
יוני: Symphony X מגיעים לארץ! לא רק שזו אחת משתי הלהקות שאני הכי אוהבת, זה גם הזמר הראשון וכמעט היחיד שאשכרה שניסיתי לחקות. אפשר לומר שממנו למדתי איך אמורים לשיר מטאל (ועדיין להשאר במלודיה). זכיתי בראיון טלפוני עם הגיטריסט ואחרי ההופעה גם ישבתי על הבר עם הזמר בערך שעתיים. הוא היה מקסים והחמיא לי המון ובכלל - לשבת לבירה עם איידול ותיק שלך זה חתיכת הישג.
אוגוסט: קודמתי בעבודה. עוד קצת לנטו, תפקיד קצת יותר ניהולי, מקום טוב להיות בו לרזומה.
אוקטובר: הבלתי יאומן התרחש והתארגן כאן פסטיבל פרוג מטאל בכנרת. זה היה הסופ"ש הכי מוצלח שהיה לי בערך, האווירה היתה כיפית, ההופעות טובות, הבריכה והים היו לגמרי במקום... אבל ההיילייט היו Pain of Salvation, הלהקה מספר אחת שלי בעשור האחרון, ואם Symphony X לימדו אותי איך לשיר - הם לימדו אותי איך להרגיש. לראות את הזמר מספר אחת שלי סתם ככה עומד בקהל... זו היתה הפעם הראשונה שאני מצליחה לזכור שממש איבדתי מילים מול מישהו. ולהיות לידו שלושה ימים ברצף, שהסתיימו בראיון מעמיק בן שעתיים על חוף הים... וואו, אחת החוויות הכי מדהימות שהיו לי בחיים. אפשר לומר שזה היה השיא של ה"קריירה" שלי במטאליסט וללא ספק הראיון הכי מעניין, מורכב, אישי ומעורר מחשבה שעשיתי. וההופעה שלהם היתה חוויה רוחנית מסוג אחר לגמרי, אם אנחנו כבר בפעמים ראשונות - בכיתי, ולא הייתי היחידה.
נובמבר: הידד! שלב הפרה-פרודקשן של האלבום הושלם, שזה אומר שהחלק הקשה מאחורינו. על הדרך גם הקלטתי כמה טראקים לסרט זומבים ישראלי, שזו בעצם הפעם הראשונה שהקלטתי משהו שאשכרה יושמע איפשהוא... בתחילת החודש ארגנתי מסיבת הלואין\יומולדת שהיתה פגז, השקעתי לא מעט בקישוט ובחשיבה על הפרטים הקטנים, היה המון אלכוהול וקוקטיילים מיוחדים ואנשים שיכורים אז אני טופחת לעצמי על השכם על ארגון מוצלח (שזה ראוי לציון כשמדובר בדירת 80 מטר ו-30 אנשים...) ואז הגיע רגע שחיכיתי לו כבר כמה שנים... ההצעה!!! ככה, מול כל החברים הטובים, לא היה יכול להיות יותר מרגש מזה.. אפילו נמחקו לי כמה דקות מהחיים מכל ההלם. כן, עם כמה שחיכיתי\קיוויתי\התמרמרתי זה עדיין היה הלם מוחלט, וגם ביום למחרת שקמתי להקיא את נשמתי מכמה ערבובים לא מוצלחים זה היה עם חיוך כי היתה לי טבעת על האצבע!
דצמבר:
נפרדתי מלהקת הקאברים אחרי הופעה עם להקה מגניבה מחו"ל, שאמנם היתה
מוצלחת אבל גרמה לי להבין סופית שכנראה לא זה המקום שלי ושאני צריכה יותר
מזה. הבנתי בדרך כמה בעצם נהייתי טובה במה שאני עושה, כל מה שהיה סגור וכואב ועצור ב-2011 התפרץ החוצה והתוצאה היא שאני מפחדת הרבה פחות בתחום הזה וזה משחרר, אבל במקביל גם הדרישות שלי מעצמי ומאנשים שאיתי עלו. אני מתחילה לעבד טקסטים לאלבום שני וכמה לחנים קפצו לי לראש כבר ואני תוהה שאולי אני שוב צריכה הפסקה ולשבת ליצור קצת, משהו שהמון זמן לא עשיתי. לצערנו נאלצנו לעבור דירה, אבל מצאנו אחת במרחק חמש דקות הליכה, יש לה את היתרונות והחסרונות שלה למרות שעדיין קשה לנו לקרוא לה "בית", במיוחד לאור כל הזכרונות הטובים מהדירה הקודמת בה עברנו לראשונה לגור יחד, אימצנו גור שבנתיים גדל למימדים של סוס קטן והתארסנו. המעבר היה קשה מאוד ומתיש מנטלית וקצת פיזית אבל זה עוד שינוי הכרחי שהיה צריך לעשות.
לסיכום:
2012 היתה ללא ספק שנה של הגשמת חלומות. האלבום שקורם עור וגידים, הקידום בעבודה, האיידולים שפגשתי ומעל הכל ההצעה המרגשת מול כל החברים... כאילו כל מה שהיה תקוע בשנים קודמות השתחרר בבת אחת ובאמת שאין יותר מאושרת ממני בימים אלו. תחילת 2013 תופסת אותי משווה מחירי מנות ומסתובבת באולמות, מודדת שמלת כלה אחת ויחידה ומושלמת (ופתאום אני קולטת בכל המירוץ הזה שאני כלה!!), או סתם דומעת כשאני חושבת עלינו מתחתנים... בין השאר גם קצת בהמתנה לאולפן החדש שבשלבי בניה שמעכב את התהליך אבל ברגע שזה יושלם האלבום באמת יתחיל לתפוס תאוצה, ובאופן כללי אם ב-2012 היו התחלות של תהליכים, ב-2013 הם יושלמו (בתקווה). סיימתי לשלם על ההפקה החודש כך שמבחינה כלכלית אני אמורה קצת לנשום לרווחה (למעט כל הוצאות החתונה כמובן), וגם זה משהו שאני גאה בו שהצלחתי לעשות. יש כמה דברים שאני צריכה לעבוד עליהם מבחינה אישית, אבל כרגע אני בעיקר מתרגשת מאוד.
אה, וכמובן - תודה לישראבלוג שבזכותם בכלל הכרתי את בעלי לעתיד, זה התחיל מתגובה תמימה על פוסט שכתבתי (והנה - עכשיו אני כבר בקושי כותבת! עוד משהו שאני רוצה לשנות) המשיך בשיחת טלפון לתוך הלילה, דרך חברות אמיצה במשך שנתיים עד שנהיינו זוג, והנה אנחנו עכשיו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
