לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Chronicles of a Shewolf


"Beneath an eerie moon a change comes over me"

כינוי: 

בת: 40

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: Synesthesia. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

This is the Enhanced Me


This is the enhanced me. The new me. The one that itches and burns. Ecstatic, erratic. Becoming with all my senses. I am willing now. This is the true me. I will die on her altar every night, in the wasteland of my own thoughts and dreams. I shall never question her again. This is the enhanced me. The crazed me. I will suffer at her hand and let her take my blood. I am ready now. This is the new me. The version 2.0 me. It burns from my loins to my very core. Erotic, sarcastic. I will accept everything gladly. I am willing now. This is the enhanced me. The new me. And this must be true love.
נכתב על ידי , 23/7/2014 08:40   בקטגוריות Lycanthropy, Synesthesia  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אידיליה ואפלטון / With Ink


 אידיליה ואפלטון (2006)
 With Ink (2012)

אין רחמים בהשראה - רק אומנות הרסן
כזיק המתוודה אל אש בסומק וודאות:
כמוה כן אתה, שבדמך זורם אוקייאנוס
אשר איתן אוכף גליו לשוב אל הגאות.

הנבל הנשכח, רטט מיתר או גיד מתוח,
קול השירה, אנקת שררה, אחד הם ללא תנאי
ואופיום - אצבעו קרירה, תפרוט בהם אידיליה
תרעיד לכשתקרב למנות את אלף חטאיי.

נפלתי על ברכיי, הבט, השפלתי ראש כנוע
האסורים בזרועותי הודקו, עורי סומר
כמו נידון שבעורפו תליין נושף המוות
אך כל מחשבותיו טרודות בעוקץ המסמר.

אני המוזה האילמת, אדוני חסר מכחול הוא
בשלל צבעים חדי גוון, כולם אדום אדום,
בדיו, בעט סופר, בקצה ציפורן המושחזת,
בשוט צייר דיוקן איוב כך בגווי עירום.

 

 

הן מיטתך - מיתת אומן, בערש דווי שחור-ורד
בשדה הקרב סתור הסדינים אני שבויית ניכר
אלי הזעם ערוכים, וכלי משחית מנגד
חבלי שינה - לכבול! השכחה והשיכר.

משול בי בעורמה, אולי ניצוץ מוזהב יפציע
כמו צורף, שמחשלות ידיו ברזל מוכה
פולחן אישה - בין מעיינות הזעם, מימי קדם
ובין רגליי נהר שמיני של האדס מפכה.

הן הסדן - כמה הוא למהלומות הזעם!
חוטא המתייסר צמא להצלפות השוט!
העץ - אוהב האש, למענה כליל משחיר הוא
על כן תחת ידך, אהוב, אשוב להתענות.

 


No mercy in the spirit but the art of strong restrainment
A spark confessing to the pyre, the blush of certain things
The ocean in your blood, you are alike, of raging madness
When all its waves abide in time to claim the tidal spring.

The harp is lost, vibration of the string through anxious tendons,
The voice of song - the rulership - the moan, are all but kin
Where Opium's cold fingers slowly strum the idyll sorrow,
Will quiver all as you approach to count my thousand sins.

Behold, I'm kneeling, look, my shameful self is bowed before you
My skin is cold, my arms are bound, and everything is pale
Like the condemned that in his nape now blows the shrieking ending
But still his mind is set upon the pricking of the nail.

I am the muted muse, commanded by a brushless master
In many colors, all of them are dull and all are red
With ink, with poets' pen, with sharpened fingernails or talons
With whips come draw the face of Job upon my lowered head.

With ink...

You are the death of artists, in this bed of blackened roses
The unkempt sheets of battlefield, the foreign captive quails
Wrathful gods are waiting at the altar, set the weapons!
The ropes of sleep - to bind! The sweet forgetfulness and ale.

Oh devious, come reign me, may a golden spark of mystery
Arise, to forge the beaten iron faithful in a thud
Between the wrath of olden days and sanctity of madness
The rituals of Hades - the eighth river in my blood.

The anvil yearns for dreadful strokes of stormy crimson fury
The sinner thirsts for the atrocious whipping in his pain
The wood must fancy fire - it will cease to be to please her
And so I will return to suffer at your hand again.

With ink...



נכתב על ידי , 13/2/2013 14:49   בקטגוריות אֶרס פואטיקה, יצירה, Synesthesia  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Welcome the new era of Synesthesia


 

 

Some pieces and shreds and lonely notes that will one day make a second album.

 


 

Staring into my open wide self
My extensive self
Bring forth the addiction
No trust in this austere clarity

Into infinity
There is no atonement


I am possessed
Drink the ambrosia
Just merely blessed
In this vague synesthesia

 

Dreaming like innocent
Thoughts that have
Just left their haven
Time is running out
Even for dreaming
I'm decreasing

 

 


 

 

And in these too dead hours
I lie myself on the crystal pane
And wonder if you're there to touch the night
And in a lifeless minute
I listen to the howls
The silouettes are calling me tonight.

 

Call my name in a silent shame
At my hand to shake and tame
Some lonely, lonely distant paradise
The east, it calls with its yellow mist
Is this what they call a bliss?
Only rubies scattered in demise.

 

Help me call the gods, I pray
And ease and comfort here would stay
But none will comfort the unquiet heart
Bury me in a silent shame
Where the rivers have no names
In comfort will I stay another night.
In silence will I stay another night.
In fury will I stay another night.

 


 

Insomnia and the urge of flight made me seek
Electric wings cannot be harmed by the
Eye of electric beholders
The beautiful notes of white noise

 

Then I pour it all into something beautiful
Orpheus never looked behind his shoulder
Hold it like a memory
Shatter it like a dream
Opiate of the people

 

The white lines - apathy, prosperity and matter
Apothecaries and flowers
Knives of chrome that twist and tear
The ribbons of my chaste
Behold! It's nothing of this that made us feel alive
But all of these could kill the blazing beauty of your cry
Apathy, prosperity,
Matter in the begging hand of poor creators
Wanton desire to be sang upon when you are no more
And He is no more

 

I kissed him upon the shatters: away from the gaze
Of the silent muse
And the chips that made him surreal fell at my feet
I cried for the loss of man

 

So I drifted into the opiate
And remade him from feathers and fingertips
A poor immitation for reach times

 

Ethereal opus, sound for some
Ethereal opus, sound for some
Ethereal opus, sound for some

 

 

 

נכתב על ידי , 14/3/2012 13:12   בקטגוריות Synesthesia  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



21,133
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מדע בדיוני ופנטזיה , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBlood Runner אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Blood Runner ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)