|
אין רחמים בהשראה - רק אומנות הרסן
כזיק המתוודה אל אש בסומק וודאות:
כמוה כן אתה, שבדמך זורם אוקייאנוס
אשר איתן אוכף גליו לשוב אל הגאות.
הנבל הנשכח, רטט מיתר או גיד מתוח,
קול השירה, אנקת שררה, אחד הם ללא תנאי
ואופיום - אצבעו קרירה, תפרוט בהם אידיליה
תרעיד לכשתקרב למנות את אלף חטאיי.
נפלתי על ברכיי, הבט, השפלתי ראש כנוע
האסורים בזרועותי הודקו, עורי סומר
כמו נידון שבעורפו תליין נושף המוות
אך כל מחשבותיו טרודות בעוקץ המסמר.
אני המוזה האילמת, אדוני חסר מכחול הוא
בשלל צבעים חדי גוון, כולם אדום אדום,
בדיו, בעט סופר, בקצה ציפורן המושחזת,
בשוט צייר דיוקן איוב כך בגווי עירום.
הן מיטתך - מיתת אומן, בערש דווי שחור-ורד
בשדה הקרב סתור הסדינים אני שבויית ניכר
אלי הזעם ערוכים, וכלי משחית מנגד
חבלי שינה - לכבול! השכחה והשיכר.
משול בי בעורמה, אולי ניצוץ מוזהב יפציע
כמו צורף, שמחשלות ידיו ברזל מוכה
פולחן אישה - בין מעיינות הזעם, מימי קדם
ובין רגליי נהר שמיני של האדס מפכה.
הן הסדן - כמה הוא למהלומות הזעם!
חוטא המתייסר צמא להצלפות השוט!
העץ - אוהב האש, למענה כליל משחיר הוא
על כן תחת ידך, אהוב, אשוב להתענות.
|
No mercy in the spirit but the art of strong restrainment
A spark confessing to the pyre, the blush of certain things
The ocean in your blood, you are alike, of raging madness
When all its waves abide in time to claim the tidal spring.
The harp is lost, vibration of the string through anxious tendons,
The voice of song - the rulership - the moan, are all but kin
Where Opium's cold fingers slowly strum the idyll sorrow,
Will quiver all as you approach to count my thousand sins.
Behold, I'm kneeling, look, my shameful self is bowed before you
My skin is cold, my arms are bound, and everything is pale
Like the condemned that in his nape now blows the shrieking ending
But still his mind is set upon the pricking of the nail.
I am the muted muse, commanded by a brushless master
In many colors, all of them are dull and all are red
With ink, with poets' pen, with sharpened fingernails or talons
With whips come draw the face of Job upon my lowered head.
With ink...
You are the death of artists, in this bed of blackened roses
The unkempt sheets of battlefield, the foreign captive quails
Wrathful gods are waiting at the altar, set the weapons!
The ropes of sleep - to bind! The sweet forgetfulness and ale.
Oh devious, come reign me, may a golden spark of mystery
Arise, to forge the beaten iron faithful in a thud
Between the wrath of olden days and sanctity of madness
The rituals of Hades - the eighth river in my blood.
The anvil yearns for dreadful strokes of stormy crimson fury
The sinner thirsts for the atrocious whipping in his pain
The wood must fancy fire - it will cease to be to please her
And so I will return to suffer at your hand again.
With ink...
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
